ממנדלסון עד מנדלי: בדרך לעברית חדשה

מתוך פרק ההקדמה:ההשכלה כתופעה היסטורית הייתה אירוע ייחודי ומהפכני בתולדות העם היהודי באירופה. מהפכת ההשכלה, שהתחוללה בתוך חוגי העילית האינטלקטואלית של המאה הֿ18, הייתה מהפכה חברתית ותרבותית בעלת אופי מודרניסטי וחילוני. האידיאולוגיה המשכילית ביקשה לחולל תמורה מקיפה בדפוסי החיים של החברה המסורתית וההוויה הגלותית, להנחיל ידע חדש, חילוני במהותו, לחנך את הילדים במוסדות חינוך מתוקנים, להחליש את הסמכות התורנית, לבקר את ההנהגה הדתית, להחדיר לקהל הרחב מערכת ערכים ליברליים, מושגים חדשים ודפוסי חשיבה רציונליים, תוך דחיית השקפות עולם הרווחות בחברה הדתית האורתודוקסית, ולהכניס סופרים חילוניים למרכז הבמה הציבורית. במאבק על הכתבת השיח הציבורי למען חידוש פניה של החברה ושכלול מסגרות החיים שלה מילאה ההשכלה תפקיד מרכזי במודרניזציה היהודית.מראשית צעדיה בגרמניה דבקה תנועת ההשכלה באהדה רבה בלשון העברית, ראתה בה מכשיר רבֿערך להבעת רעיונות ההשכלה והעניקה לה את הבכורה כלשון הכתיבה בשירה ובסיפורת, בהגות הפילוסופית ובמדע, בפובליציסטיקה ובכתיבה החינוכיתֿדידקטית, בספרות העיונית והלמדנית ובספרי ההשכלה לעם. בכך הפכו סופרי ההשכלה את העברית מלשון המוגבלת כמעט באופן בלעדי לצורכי החיים המסורתיים ללשון המשמשת להבעת נושאים ותכנים מגוונים וחילוניים בכל תחומי החיים והמחשבה...