ראשי » הגות ועיון » מכתב לד’אלמבר על התיאטרון

מכתב לד’אלמבר על התיאטרון

תרגום: ארזה טיר-אפלרויט / עריכה: עמוס הופמן

מס' עמודים: 170 / תאריך יציאה: 2017

דאנאקוד: 249-50509 / מסת"ב: 978-965-540-734-1

₪74   59.20

תיאור

תיאור

מכתב לד’אלמבר על התיאטרון (פורסם 1758) הוא חיבור שכתב ז’אן-ז’אק רוסו בתגובה לפרסום המאמר “ז’נבה” ב”אנציקלופדיה”, שבו הציע ז’אן ד’אלמבר, מחבר המאמר, לייסד תיאטרון בז’נבה כצעד משמעותי לביסוס הנאורות בעיר.

גב הספר

גב הספר

מכתב לד’אלמבר על התיאטרון (פורסם 1758) הוא חיבור שכתב ז’אן-ז’אק רוסו בתגובה לפרסום המאמר “ז’נבה” ב”אנציקלופדיה”, שבו הציע ז’אן ד’אלמבר, מחבר המאמר, לייסד תיאטרון בז’נבה כצעד משמעותי לביסוס הנאורות בעיר. רוסו העריך שכינונו של תיאטרון בעיר מולדתו הקלוויניסטית יביא לקלקול המידות ולהרס המרקם החברתי. ואולם מעבר לכך, רוסו הוביל את הדיון לסוגיה רחבה הרבה יותר – סוגיית התואם הראוי בין הסדר הפוליטי הנהוג בחברה לבין העשייה התרבותית והחיים האינטלקטואליים המתקיימים בה. חיבורו של רוסו דוחס לטקסט קצר ופרובוקטיבי את כל השאלות המרכזיות הנוגעות לקשרים בין יצירה תרבותית לבין פוליטיקה: האם יש להעניק חופש ביטוי מוחלט, ללא שום מגבלות, לכל יוצר בתחום האמנות? האם תכלית היצירה התרבותית היא ביקורת החברה או דווקא הענקת תמיכה לערכים המובילים שלה? האם זה עניינה של המדינה לטפח את האמנויות, ואם כן, האם האמנויות שמתקיימות בחסות תקציבי המדינה צריכות באופן כלשהו לבטא נאמנות לערכי השלטון? ולבסוף, האם אנשי אמנות ויצירה צריכים תמיד להפגין התנהגות מוסרית ללא דופי ולבטא ביצירותיהם את המידה הטובה? תשובותיו המפתיעות של רוסו מזמינות כל קורא לנסח את עמדתו האישית בנושאים אלה.

 

יצירתו של רוסו מוגשת במהדורה מדעית מוערת ומלווה במבוא היסטורי מאת פרופ’ עמוס הופמן מהמכללה האקדמית בית ברל.

זהו ספרו השלישי של ז’אן-ז’אק רוסו שי”ל בהוצאת כרמל. קדמו לו הזיות של מטייל בודד (1992); הווידויים (1999).

מתוך הספר

מתוך הספר

קראתי בהנאה, אדוני, את מאמרך “ז’נבה”, המופיע בכרך השביעי של “האנציקלופדיה”. בשובי לקרוא בו, וביתר הנאה, הוא עורר בי איֿאלו הרהורים שאוכל, ברשותך, להציעם לקהל הרחב ולאזרחי עירי. דברים רבים במאמר זה ראויים לשבח; אך אם דברי ההלל שאתה מרעיף על מולדתי מונעים ממני את הזכות להשיב לך באותה מטבע, כנות דבריי תעמוד לי. העובדה שאני חולק על דעתך בנושאים אחדים, תבהיר דיה את דעתי באשר לאחרים.

אפתח בנושא שהדיון בו מעורר בי שאט נפש עמוקה מכול, ובחינתו ראויה בעיניי פחות מכול. ואולם, מן הטעם שציינתי זה עתה, השתיקה בעניינו אסורה עליי. כוונתי לאופן שפיטתך את הדוקטרינה של כוהני הדת שלנו בסוגיית האמונה. הרעפת על גוף כוהנים מכובד זה דברי שבח נאים מאוד, אמיתיים מאוד, ההולמים אותם בלבד, מבין כל מסדרי הכמרים בעולם, ומעצימים ביתר שאת את ההערכה שהביעו כלפיך, כשהראו את אהבתם לפילוסופיה, מבלי לחשוש מעינו של הפילוסוף. ואולם, אדוני, כשעולה בנו רצון לחלוק כבוד לאנשים, ראוי שנעשה זאת בסגנונםֿהם ולא בסגנוננוֿאנו, מחשש פן ייפגעו, בצדק, מן הנזק שבשבחים, אשר אף כי הורעפו בכוונה טובה, בכל זאת יפגעו במדינה, בתועלת, בדעותיהם בכלל או בדעותיהם הקדומות של מושאי השבחים. כלום אינך יודע שכל שם של כת יהא לעולם נתעב, וכי דברי דופי כגון אלה, שלעתים נדירות הם חסרי ערך עבור חסרי האמונה, לעולם אינם כך עבור התיאולוגים?

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “מכתב לד’אלמבר על התיאטרון”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *