ראשי » הגות ועיון » מסע בין האישי וההיסטורי

מסע בין האישי וההיסטורי

מס' עמודים: 352 / תאריך יציאה: 2017

דאנאקוד: 249-50460 / מסת"ב: 978-965-540-657-3

₪84   67.20

תיאור

תיאור

בתו של חיים גליבטר, חוקרת השואה ד”ר עידית גיל, משרטטת בספר זה את סיפור ההתמודדות האישי של אביה עם אימי השואה בפולין. הספר פורשׂ את סיפורו של חיים גליבטר החל מן הפוגרום בעיירה פשיטיק, דרך הגירוש ממנה, הבריחה וההצטרפות לפרטיזנים, הפרֵדה מן האם והסבתא, שנשלחו לטרבלינקה, הגטו ומחנות העבודה בראדום, הניסויים הרפואיים ועבודות הכפייה באושוויץ, עד להגעת הצבא האדום המשחרר.

גב הספר

גב הספר

כשפרצה המלחמה שמח חיים גליבטר בן השתים עשרה שאינו צריך לחזור לספסל הלימודים. הוא לא שיער שישוב אליו רק כעבור שבע שנים, לאחר שיעלה לארץ. בתו של חיים, חוקרת השואה ד”ר עידית גיל, משרטטת בספר זה את סיפור ההתמודדות האישי של אביה עם אימי השואה בפולין. הספר פורשׂ את סיפורו של חיים גליבטר החל מן הפוגרום בעיירה פשיטיק, דרך הגירוש ממנה, הבריחה וההצטרפות לפרטיזנים, הפרֵדה מן האם והסבתא, שנשלחו לטרבלינקה, הגטו ומחנות העבודה בראדום, הניסויים הרפואיים ועבודות הכפייה באושוויץ, עד להגעת הצבא האדום המשחרר. גיל משלבת בספרהּ מחקר היסטורי חדש על הכנות הנאצים למלחמה, המדיניות כלפי פליטים יהודים, הקמת הגטאות במחוז ראדום, ניצול כוח העבודה היהודי וההכנות להשמדה. הזיקה בין העדות האישית לסיפור ההיסטורי מגלה את הקשר בין מסעו של אדם יחיד למסע של רבים ומאיר על ההשלכות והמשמעויות של פעולות הנאצים על הקהילה, המשפחה והפרט. מסע בין האישי וההיסטורי הוא סיפור ייחודי שמאפשר לקוראים להיחשף לסיפור הישרדות אחד בתוך הסיפור ההיסטורי הגדול ביותר של העם היהודי.

מתוך הספר

מתוך הספר

“עיר ומלואה” – ילדות בפשיטיק

עוֹד יֵשׁ עָרִים נִכְחָדוֹת בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה
בָּהֶן יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר נֵרֵנוּ הַיָּשָׁן;
עוֹד הוֹתִיר אֱלֹהֵינוּ לִפְלֵיטָה גְדוֹלָה
גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת בַּעֲרֵמַת הַדָּשֶׁן.

חיים נחמן ביאליק, הַמַּתְמִיד.

 

ארבעֿעשרה וחצי השנים הראשונות של חיי עברו עליי בעיירה פשיטיק. אני זוכר היטב תקופה זו. הן מפני שלעומת האירועים שבאו לאחריה היא הייתה בבחינת “גן העדן האבוד”, שבו חייתי תחת הגנתה של משפחה אוהבת, והן מפני שבתקופות הקשות של המלחמה, כשאני ורבים אחרים כמוני נאבקנו כדי לשרוד ולשמור על צלםֿאנוש, בלא טיפת פרטיות, ולבד בעולם, הרביתי לחשוב על הבית. נזכר במבנים שניצבו בעיירה, מצייר בראשי את החפצים שאכלסו את ביתנו וחושב על האנשים שעמם גדלתי. מחוזות ילדותי היו קבועים ואיתנים בעוד הזמן שחלף היה דינמי ומשתנה. הזיכרונות של דברים מוחשיים, כמו הבאר במרכז כיכר השוק, השער המוביל לחצר שבתוכה ניצב הבית שלנו, הלבנים האדומות שמהן נבנו קירות הבית, הדלפק והמגֵרות שניצבו בחנות – כל אלה סיפקו תחושה של יציבות במהלך הגלגול המהיר וההפכפך של האירועים. דמויותיהם של אימא, אבא ואַניה, בת השכן הפולני, העניקו ממד אנושי ונורמלי למציאות שלא הייתה כזו. אמנם, ידעתי שהבית והעיירה אינם כבר ואיֿאפשר לחזור אליהם, אבל ההיצמדות לזיכרון קיומם העניקה לי נקודת אחיזה בתוך מערבולת חוסר הוודאות שליוותה אותי מאז שגורשנו מן הבית. העבר ניחם, עזר להתמודד עם הבדידות ונתן תקווה.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “מסע בין האישי וההיסטורי”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *