ראשי » מן הקלאסיקה הרוסית » מהתלות – המחזות הקצרים של אנטון צ’כוב

מהתלות – המחזות הקצרים של אנטון צ’כוב

תרגום: מרוסית: רועי חן

תאריך יציאה: ינואר 2016

דאנאקוד: 249-50358 / מסת"ב: 978-965-540-570-5

₪74   59.20

תיאור

תיאור

“צ’ובוקוב: חי, מלאך שלי, מיום ליום, תודות לתפילותיך וכדומה. שב, שב, בבקשה ממך… בדיוק חשבתי, כאמור, שלא יפה ששכחת ככה את השכנים, ממושינקה. קוקיה, מה אתה כזה רשמי? פראק, כפפות, גינדורים. מה זה, אתה בדרך לאנשהו, תכשיט?”

גב הספר

גב הספר

מתוך הספר

מתוך הספר

הצעת נישואים

הנפשות הפועלות

סְטֶפַּן סְטֶפַּנוֹבִיץ’ צ’וּבּוּקוֹב,[1] בעל אחוזה.

נטליה סְטֶפַּנוֹבְנָה, בתו, כבת עשרים וחמש.

איוון וַסילייביץ’ לוֹמוֹב, שכנו של צ’ובוקוב, בעל אחוזה בריא, שׂבע, אך פגיע עד חולי.

המקום: אחוזת צ’ובוקוב, חדר אורחים בבית צ’ובוקוב.

(צ’ובוקוב ולומוב הנכנס לבוש פראק, בכפפות לבנות)

צ’ובוקוב: (בא לקראתו) קוקיה שלי! את מי אני רואה! איוון וסילייביץ’! איזו שמחה! (לוחץ את ידו) הפתעת אותי, מַמוּשינקה שלי… מה שלומך?

לומוב: תודה תודה, ומה שלומך אתה?

צ’ובוקוב: חי, מלאך שלי, מיום ליום, תודות לתפילותיך וכדומה. שב, שב, בבקשה ממך… בדיוק חשבתי, כאמור, שלא יפה ששכחת ככה את השכנים, ממושינקה. קוקיה, מה אתה כזה רשמי? פראק, כפפות, גינדורים. מה זה, אתה בדרך לאנשהו, תכשיט?

לומוב: אליכם, סטפן סטפניץ’ הנכבד.

צ’ובוקוב: חמדמד אחד, אז למה התחפושת? הקדימו את חג המולד?!

לומוב: תראה, מדובר בעניין כזה ש… (אוחז בזרועו) באתי אליך, סטפן סטפניץ’ הנכבד, כדי להטריד אותך בבקשה מסוימת. ביקשתי ממך עזרה לא פעם ואתה תמיד, איך אומרים… אבל, סליחה, אני מתרגש. אשתה ברשותך, סטפן סטפניץ’ הנכבד. (שותה מים)

צ’ובוקוב: (הצִדה) בא לבקש כסף! לא אתן! (ללומוב) על מה מדובר, יפיוף?

לומוב: תראה, נכבד סטפניץ’, סליחה, סטפן נכבדוביץ’… אני נורא מתרגש, כפי שאתה רואה ו… בקיצור, רק אתה יכול לעזור לי, למרות שברור לי שלא מגיע לי בכלל ו… ואין לי זכות לקוות שתעזור לי…

צ’ובוקוב: ממושינקה, דבר פחות, תגיד יותר, נו!

לומוב: מיד… שנייה. העניין הוא שהגעתי כדי לבקש את ידה של בתך, נטליה סטפנובנה.

צ’ובוקוב (בשמחה) ממושינקה! איוון וסילייביץ’! חזור שנית – לא שמעתי!

לומוב: אני מתכבד לבקש את…

צ’ובוקוב: (קוטע) קוקיה… אני כל כך שמח וכולי… וכדומה וכיוצא בזה. (מחבק ומנשק אותו) מזמן קיוויתי. חלמתי על זה מאז ומתמיד. (מזיל דמעה) אני הרי אוהב אותך כמו בן, מלאך שלי. שיברך אתכם האל באושר ועושר וכולי. ואני באמת קיוויתי… טוב, מה אני עומד פה כמו פוחלץ? תראה, טומטמתי מהתרגשות, פשוט טומטמתי! הוי, אני מכל הלב, אני… אני אלך לקרוא לנטשה וכיוצא בזה.

לומוב: (נרגש) תגיד, סטפן סטפניץ’, לדעתך, הנכבד, יש לי, אני יכול לקוות, סיכוי, להסכמה מצִדה?

צ’ובוקוב: מה זה, כזה יפיוף וכולי ו… שהיא לא תסכים! היא בטח כבר מאוהבת כמו חתולה ו… וכולי… רגע, רגע! (יוצא)

לומוב (לבדו) קר… כולי רועד, כמו לפני מבחן. העיקר – להיות החלטי. מי שחושב יותר מדי, מתלבט, מפטפט, מחכה לאשה מושלמת או לאהבת אמת, לא יתחתן בחיים… ברר!.. קר! נטליה סטפנובנה היא עקרת בית למופת, לא טיפשה, משכילה… מה אני צריך יותר מזה? מרוב התרגשות התחיל לי רעש באוזניים. (שותה מים) אסור לי לא להתחתן!.. קודם כל, אני כבר בן שלושים וחמש – גיל, איך אומרים, קריטי. ושנית, אני חייב לחיות נכון, חייב שגרה… יש לי מום בלב, דופק לא סדיר, אני מתרתח ברגע ותמיד מתרגש נורא… הנה, עכשיו השפתיים שלי רועדות והווריד ברקה הימנית כבר התנפח… אבל הכי נורא אצלי זה השינה. אני רק נשכב, מתחיל להירדם, פתאום במותן שמאל – טאח! וזה מקרין ישר לכתף ולראש… אני קופץ כמו משוגע, עושה כמה צעדים ושוב נשכב, אבל איך שאני מתחיל להירדם, עוד פעם במותן – טאח! וככה איזה עשרים פעם…

[1] בגוף המחזה פונה אליו לומוב בצורה הדיבורית שבה מתקצר שם האב: סטפן סְטֶפַּנִיץ’ (ולא סטפנוביץ’).

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “מהתלות – המחזות הקצרים של אנטון צ’כוב”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *