מתוך הספר

בוקר בהרים

רוּחַ חֲזָקָה מְעַרְבֶּלֶת אֵלַי אֶת הַיֶּלֶד
מִתּוֹךְ חֲבוּרַת נְעוּרִים.

נַעַר נֶחְבָּט בִּי, כְּצִפּוֹר בְּשִׁמְשָׁה נוֹסַעַת,
פּוֹקֵחַ עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת מְלֹא אַהֲבָתוֹ.

גֶּבֶר צָעִיר נִפְרַד מְבֹהָל מִגּוּפִי,
יָדוֹ מַמְשִׁיכָה עוֹד רֶגַע אֶת יָדִי,

זְרוֹעַ לְתוֹךְ יָד לְתוֹךְ יָד לְתוֹךְ זְרוֹעַ
נְגִיעָה הוֹפֶכֶת לִשְׁבִיל, מְלֹא עֹפֶל אִישׁוֹנָיו

עָף עִם הָרוּח, גַּבּוֹ מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ;
טִפּוֹת-טִפּוֹת, נוֹשֵׁר אָבִיב עַל פָּנַי.