ראשי » סיפורת » כשההר הזיז את הים

מבצע!

כשההר הזיז את הים

מס' עמודים: 186 / תאריך יציאה: פברואר 2016

דאנאקוד: 24950350 / מסת"ב: 978-965-540-540-8

נקה

  • מודפס
    ₪64.00 ₪51.20

  • דיגיטלי
    ₪29.00

גב הספר

גב הספר

ד”ר פנינה פרנקל (יבורסקי) נולדה באוזבקיסטן ועלתה לארץ מצרפת. בעלת תואר שלישי, ד”ר בפסיכולוגיה התפתחותית חינוכית באוניברסיטת תל-אביב, לימודי תואר שני בחינוך ותואר ראשון ב”תולדות האמנות”. כתבה והגישה בעבר תכנית לילדים בטלוויזיה הלימודית. חוקרת ומרצה בתחומי החינוך. עסקה בתפקידים מגוונים בהכשרת מורים ובהערכה ופרסמה מאמרים וספרים בתחומים אלה. במהלך השנים פורסמו שיריה וסיפוריה למבוגרים במוספים ספרותיים ובכתבי עת לספרות. כתבה והוציאה לאור שנים עשר ספרים לילדים וארבעה ספרי שירה. ציוריה ופסליה הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

העלילה של הספר עוקבת אחר דמות אחת בצמתים משמעותיים בחייה. בין הסיפורים, מופיעים שירים שיש להם זיקה לתכנים המופיעים בסיפורים. אירועי ההווה המתוארים מעוגנים בחוויות העבר, והם מזמינים את הקורא להציץ, להזדהות, לכאוב ולחייך.

ד”ר פנינה פרנקל

“כל המתואר בספר מקבל משמעות, אוניברסאלית, וזו מאירה באור בהיר את הקיום האנושי ומעניקה לקורא חוויה גדולה. מומלץ מאד לקריאה!”

ד”ר ארנה גולן

מתוך הספר

מתוך הספר

. ואולי זה התחיל בפריס?

אני צועדת לאורך שדרת עצים נטועים בצד הדרך ומחפשת את הבית שלי. עיני חולפות על פני בתים אפורים. אני עולה במדרגות לולייניות ומגיעה לעליית גג חשוכה. אמא יושבת שם, בפינה, רכונה על מכונת תפירה. היא מניעה את רגליה על דוושת הברזל, והגלגל הגדול מסתובב בקצב עצוב כשהיא מזמזמת לעצמה שיר ביידיש. היא לא מבחינה בי. ידיה אוחזות בקצוות של בד חלק ודוחפות אותו מתחת ל”פִיסעלֶע”, רגלית המתכת הצועדת ומובילה את החוט קדימה, פנימה והחוצה, ומשאירה עקבות של תפירה מתמשכת בשביל מוכר וידוע.

הטלאים הצבעוניים כמו נתפרים מעצמם מכח המבט הנוקב שאמי מטילה בהם. אני מתקרבת ונוגעת בידה: “מאַמע, וואַרט אַ מינוט… אמא, חכי רגע, אני מבקשת… מאַמע קוק מיך אָן!… אמא, תסתכלי עלי! תראי איך אני גדֵלה וצומחת”.

אבל היא אינה מפנה אלי את פניה. אני מנסה לאחוז בגלגל העליון ולעצור את תנועת המכונה, אבל היא מגבירה את הקצב וממשיכה להניע ברגליה את הגלגל. עיניה צמודות אל המחט שנעה על פני הבד והיא שולטת בה כבכישוף. ידיה מובילות את התפר בפיתולים, מציירות על הבד, וגופה נע ונעשה כפוף יותר ויותר עם קצב תנועת התפירה, עד שהוא מתמזג עם המכונה והופך לחלק ממנה.

הבד מבחין בי פתאום. הוא נוזל, מתקדם ונשפך לקראתי. ספק עוטף ומחבק, ספק מלפף, מצמיד ומהדק, עד שאינני יכולה עוד לזוז, והוא נדחס בי, עד מחנק.

ימים רבים ישבתי בעליית הגג, על הכיסא הגבוה מול החלון, לבושה בשמלה כחולה בעלת קפלים, שתפרה לי. שתי צמות קלועות בקפידה מונחות על ראשי כמו כתר, ושני סרטים, שאריות מהבד של השמלה, קשורים כמו שני פרפרים בצדי הראש. כך נצבתי מול החלון כמו בובת תצוגה מגוהצת ונקייה מחוסר שימוש.

בחצר שבין הבניינים שיחקו ילדים. מבעד לחורים של וילונות התחרה הם נראו לי כמו נמלים כלואות בתוך סבך הרקמה. מפעם לפעם הצצתי אל אמא. היא ישבה רכונה על מכונת התפירה, עיניה עוקבות אחר המחט המתרוצצת על פני הבד, שקועה לגמרי בתפירה שאין לה סוף. בכל פעם שהייתי בטוחה שאין סיכוי שתפנה אלי את מבטה, תחבתי אצבע לתוך אחת הטבעות הקלועות ברקמת בד התחרה ומתחתי את החוטים עד שנקרעו. החור הלך והתרחב, עד שסוףֿסוף יכולתי לראות בברור את הנעשה למטה.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “כשההר הזיז את הים”

האימייל לא יוצג באתר.