כנסיית כלבים

עָמֹק בַּיַּעַר יָשֵׁן אַיָּל קוֹרֵא גָּדוֹל.

הוּא מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ הַכָּבֵד

כְּמִתּוֹך עָנָן שֶׁל צַעַר וְהַיְשֵׁר

מִן הָעֲרָפֶל מוּשָׁט לִקְרָאתִי:

הָעֵץ נֶעְצָר לִפְנֵי חַלּוֹנִי.

כְּשֶׁהוּא בָּא הֵנָּה, הָיִיתִי יַלְדָה,

הוּא יַעֲזֹב אִתִּי כְּשֶׁאֶהְיֶה זְקֵנָה.

כֶּלֶב שָׁחוֹר יָשֵׁן לְצִדִּי, אָח לַנֶּפֶשׁ,

לִבּוֹ מְחַמֵּם אֶת הַחֶדֶר הַקָּטָן,

אֶת אַבְנֵי הַחוֹף וְאֶת קֶרַח הָאֲגַם.

אֶת הָאֲוִיר מְפַלֵּחַ שִׁיר אַהֲבָה יָשָׁן,

רַעֲמוֹ:

Es muss so wunderschön sein,

.deine Liebe zu haben

אָפוֹר בְּכָל מָקוֹם, בְּתִפְזֹרֶת

כְּמוֹ מִלִּים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ, זַהֲרוּרֵי הָאוֹר.

בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה נִפְלָא: אוֹר הַזּוּלַת

הִסְתַּלֵּק מֵאֲחוֹרֵי הַיַּעַר, לְשָׁם הִסְתַּלְּקָה

שֶׁמֶשׁ הַזּוּלַת. אוֹרִי, שִׁמְשִׁי – לֹא.