הקודם
הבא
הקודם
הבא
מחיר קטלוגי:
119
₪
מחיר באתר:
₪119.00 ₪20.00
2 במלאי
האופרות של ורדי (1901-1813) כבשו את לב הקהל מאז הועלו על הבמה (הראשונה שבהן, אוֹבֶּרטוֹ, הוצגה ב-1839 והאחרונה, פַלסטַף, ב-1893) ברגישותן האנושית ובעיצוב המעמיק של הדמויות המופיעות בהן – ובעושר המלודי המרהיב המאפיין את המוסיקה שהלחין להן. אופרות אלה עומדות בסימנה של התמיכה במאבק האיטלקים לשחרור ארצם מעול הכיבוש האוסטרי ולאיחודה, וניכרת בהן ביקורת חברתית נוקבת על עריצות השליטים ועל הצביעות הדתית.הספר מבהיר לקוראיו את שפת האופרה האיטלקית הרומנטית ואת אמצעיה הדרמאטיים-מוסיקליים, ומציג את עולמה הייחודי של כל אחת מעשרים ותשע האופרות שחיבר ורדי (לרבות הרֶקוִיאֶם). במכלול יצירתו של ורדי שמור לכל אופרה ייחוד משלה, ועם זאת היא מבוססת על השפה האופראית המסורתית ועל הרחבתם של האמצעים האופראיים המקובלים בזמנו. שנת ורדי (2013), הנחגגת ברחבי העולם במלאת מאתיים שנה להולדתו של המלחין, הרחיבה את רפרטואר האופרות שלו המועלות על בימות האופרה בארץ ובעולם. בה בשעה, אמצעי התקשורת המודרניים מאפשרים כיום לקורא לצפות בסרטי וידיאו של כל האופרות של ורדי עם טובי המבַצעים וכן להקלטות היסטוריות מעולות – ולהתעמק בהן תוך כדי קריאה בפרקי הספר.הספר מלווה בעשרות תמונות וכולל מילון מונחים ומפתח שמות ויצירות.המחבר, פרופ' אמריטוס יהואש הירשברג מן החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, התמחה בחקר האופרות האיטלקיות, שאותן הציג לקהל המאזינים בהרצאות במסגרות שונות, וכן בסדרת הרדיו הנרחבת ששודרה ב"אקדמיה באלף" (2010) וב"קול המוסיקה" (2013).
ג'וזפה ורדי נולד בעיירה בּוּסֶטוֹ (Busseto) אשר בדוכסות פַּרמָה בשלהי שלטונו של נפוליאון, ביום 9 באוקטובר 1813.[1] בינואר 2013 החל העולם המוסיקלי כולו לציין את שנת ורדי במאות הצגות, בצד כנסים והוצאת תקליטורים והקלטות די.וי.די של כל יצירותיו.הצלחתו הבינלאומית של ורדי החלה כבר באופרה השלישית שלו, נַבּוּקוֹ, בשנת 1842. עשר שנים לאחר מכן נהנה ורדי מכבוד מלכים באיטליה ויכול להרשות לעצמו להאט מאוד את קצב עבודתו ולהשקיע את כל כישוריו באופרות שהלחין מאז ואילך, שרבות מהן הן יצירות מופת. בתוכנית של הבי.בי.סי. בשנות השמונים למאה העשרים נערך ראיון רחוב במילנו, שבו נשאלו העוברים ושבים מה אומר להם השם "ורדי" – ובחור צעיר ציין במילה אחת: "איטליה!"הפילוסוף ישעיהו ברלין כתב כי אמנותו של ורדי היתה "אובייקטיבית, ישירה, ובהרמוניה עם המוסכמות ששלטו בה... היא צמחה מאחדות פנימית מלאה, מהרגשה של השתייכות לזמן, לחברה ולסביבה שבה נוצרה; לא היה בה שמץ של חתירה אל משהו אבוד, אינסופי, בלתי מושג שאפיין אמנים בעלי תודעה עצמית כמו ברליוז וּוַגנר... [הוא היה] האמן האחרון אשר צייר בצבעים חיוביים, בהירים, ראשוניים, אשר נתן ביטוי לרגשות האנושיים הנצחיים".[2] על כך יש להוסיף את תרומתו של ורדי למאבק השחרור והאיחוד של איטליה, שאותו זכה ללוות עד להשלמתו.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת