ראשי » סיפורת » עיר תחתית

עיר תחתית

מס' עמודים: 170 / תאריך יציאה: אוק-15

דאנאקוד: 249-50327 / מסת"ב: 978-965-540-546-0

נקה

  • מודפס
    ₪64.00 ₪51.20

  • דיגיטלי
    ₪29.00

גב הספר

גב הספר

הזמן – ערב מלחמת השחרור. המקום – העיר התחתית של חיפה. ילד יהודי מתיידד עם ילד ערבי, בנו של רוחץ המכוניות האילם, ויחד הם משוטטים באזורי הקרבות המסוכנים, הרוחשים טרור הדדי. הוריו של הילד עלו ארצה בספינת מעפילים רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולבם אינו נתון לו. האם היפה חולמת על חיי זוהר ואהבה, אך מסתפקת באהבהבים עם קצין בריטי ועם שכן עבריין. האב מטביע את האשמה על נטישת הוריו ואחיו לגורלם באירופה במעשי אלימות שהוא עושה במצוות מפקדו, איש ההגנה הקשוח ומאובן הרגשות. בעוד הדמויות נסחפות בכוח עליון אל גורלותיהן, שני הילדים מציגים דגם של דו-קיום אוהב ואכפתי, הגובר על השנאה העמוקה בין שני העמים.

דומה שכבר קראנו ושמענו הכול על ימי המדינה שבדרך, אך לא – בספרו המרתק, הכתוב באיפוק, בכנות ובטבעיות, פותח לפנינו הסופר צוהר אל מקום מוכר-לא מוכר ואל אנשים ש”חיו מתחת לרדאר”. קיומם השולי-לכאורה מוסיף נדבך אנושי חשוב לפסיפס המציאות המורכבת.

ההקדמה

ההקדמה

צלילי טלפון חדרו לשנתי והתערבבו בה. ניסיתי להתעלם מהצלצול. אמש חזרתי מחודש מילואים והייתי מותש וזָעף. המטלפן לא הרפה. לבסוף הרמתי את השפופרת.

“הלו?” רטנתי.

זה היה שמשון, בנו של הרשל, חברי ובן עירי. בבת אחת נחתי מזעפי. אהבתי את הבחור. מצדי יכול היה לצלצל בכל עת, גם באמצע מנוחת הצהריים, כמו ברגע זה.

“דוקטור, ראית היום את העיתון?”

“לא”, עניתי.

שמשון ידע שמאסתי בקריאת עיתונים, ובכל זאת ביקש, “אתה מוכרח לקרוא את העיתון של היום”.

“קרה משהו?” שאלתי בדאגה. עכשיו הייתי ער לחלוטין.

“תקרא בעצמך”, קולו רעד, “זה בקשר למה שכתוב בעיתון”. נשמע כי היה נתון בזעזוע קשה.

“אין לי עדיין את העיתון של היום. אתה בבית?”

“כן”.

“מה עם ההורים…?”

“הם בנופש בזיכרון יעקב, יחזרו רק בסוף השבוע”.

“אתה רוצה שאבוא אליך?”

“בבקשה דוקטור. אני הרוס”.

“תחזיק מעמד, אני מגיע”.

התלבשתי בזריזות, התנעתי את הוולבו ונסעתי לשמשון. ביתו היה במרחק עשרים דקות של נסיעה מתונה מביתי ובשעת צהריים זו הגעתי אליו במהירות. הוא חיכה לי בפתח הדירה, נער כבן שבעֿעשרה, לבוש עדיין בתלבושת בית הספר. התרגשותו בלטה לעין. הוא היה חיוור. דמעה שזלגה לא מזמן מזווית עינו לאורך הלחי השאירה עליה פס כהה.

הוא חיבק אותי בחום. בידו האחת החזיק את עיתון הצהריים ובידו השנייה החווה לפנים הבית. הכרתי היטב את הדירה – שלושה חדרים צנועים בשכונת פועלים – ריהוט סטנדרטי. על קירות הסלון רפרודוקציות אחדות של ציורי נוף, ותמונת שמן שנרכשה אצל אמן שכונתי. פרוזדור צר הוליך לחדרי השינה.

שמשון הצביע על הכורסה הגדולה והציע לי משהו קר. כשחזר עם צלוחית מלאה עוגיות, התיישב מולי, נע בחוסר מנוחה. לגמתי באִטיות את מי הסודה והתבוננתי בו – בהיר, צנום, קומה בינונית, מצח גבוה. שֵׂער מלא בצבע קש. עיניים כחולות, גדולות ומלאות חיות.

בלי לומר מילה מסר לי את העיתון. לרוחב הדף הראשון נפרשה תמונה ותחתיה סיפור ארוך.

קראתי ופניי הביעו פליאה. “אתה חושב שזה הוא?” שאלתי בתהייה.

“זה הוא. בטוח”, ענה שמשון, קרוב לפרוץ בבכי. הוא קם ממקומו ונעמד לצדי. “תביט טוב טוב. תתבונן בפנים. בהבעה”.

הרכבתי את משקפיי, אימצתי את עיניי והבטתי בריכוז. “אולי אתה צודק. אבל אני חושש שזה רק נדמה לך. עברו בכל זאת כמה וכמה שנים”, עניתי בשמץ של פקפוק.

דמעות זלגו מעיניו של שמשון. הוא נשען על כתפי, אחז שוב בעיתון והביט בתמונה. “ידידי”, קונן בקול שבור, “מה קרה לך? איך יכולת לעשות דברים כאלו?”

יגונו נגע ללבי. חיבקתי אותו וליטפתי את ראשו. הצעתי לו כדור הרגעה שדליתי מתיקי הרפואי, התיק שלעולם איני נפרד ממנו.

שמשון סירב. חיכיתי שיירגע מעט. לא היה בכוחי לעזור לו.

מחשבותיי נדדו שמונהֿעשרה שנים לאחור…

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “עיר תחתית”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *