ראשי » סיפורת » בעין הכחולה

בעין הכחולה

עריכה: אלי הירש

מס' עמודים: 161 / תאריך יציאה: מרץ 2019

דאנאקוד: 249-50654 / מסת"ב: 978-965-540-833-1

₪69   55.20

גב הספר

גב הספר

רבים מגיבוריה של תמר גפני מוגדרים – או מגדירים עצמם – פגועי נפש. הם מתקשים לאזן בין תשוקותיהם לבין הגבולות שהחיים מציבים להם ונוטים לקרוס אל תוך עצמם ולמצוא גאולה במוזר, בחשוף, בפגיע. אבל מרגע שכמיהותיהם מתגלות בכל יופיין ועצמתן קשה להחליט אם מוזרותם נובעת מקושי בלתי פתיר, מגזר דין אכזרי או מבחירה חופשית ומודעת.

יאיר, גיבור הסיפור “מותרות”, הוא סטודנט לפילוסופיה והיסטוריה, שתשוקתו לדעת הכול מאיימת ליטול ממנו את עצם היכולת לקרוא ולכתוב. דומָה לו במקצת גיבורת הסיפור “בעין הכחולה”, שאהבתה הגדולה לפסיכיאטר שלה גורמת לה להציף אותו במילים כתובות ומחוקות, עד שהטיפול קורס אל תוך אבדן ומפח נפש. שוב ושוב נלכדים גיבוריה של גפני בין פחות מדי ליותר מדי – בין אלם לדיבור-יתר ובין שיתוק לפעלתנות מופרזת – ודומה שרק בכתיבתה המיוחדת, עתירת החכמה והיופי, הם מוצאים להם שפה צלולה, מידה נכונה, מנוח.

תמר גפני היא סופרת וקומפוזיטורית. הלחינה יצירות רבות, ובהן קנטטה לתזמורת ומקהלת ילדים לחטיבות מתוך הגלים של וירג’יניה וולף, יצירה להרכב מעורב על־פי דיוקן האמן כאיש צעיר של ג’יימס ג’ויס ושירים של אוסקר ויילד, ויליאם בלייק, אמיר גלבוע ואברהם חלפי. בעין הכחולה הוא ספרה השני. קדם לו הרומן קירות דקים, שראה אור גם הוא בהוצאת כרמל וזכה בשבחי הביקורת.

א.

א.

על המרפסת של הקומה השנייה עומד ללא תנועה חתול. אוזניו דרוכות קדימה כשני חיצים. מן הסלון בוקעים צלילי המומנט המוזיקלי מספר שלוש של שוברט.

הייתה לי חתולה ושמה פופו. גם אני קופאת על מקומי ואוזניי נדרכות.

אני מרימה את ראשי. החתול יישאר במקומו עד שעיגול השמש יפנה למקום אחר.

תמונה מן העבר מציפה אותי: פופו משחקת בגדילי הווילון. כשאת מגדלת גור בביתך, לעולם אינך יודעת כמה זמן יחיה. אני עומדת כעת לצאת מן הבית, ואיני חייבת לדאוג ללולאה הפרוונית הצנופה על הכרית בסלון שלי, כיוון שפופו כבר מתה בזרועותיי בקליניקה של הווטרינר. פיסה בגופי הפכה לקרח במותה, כאילו צרב הווטרינר נמש על עורי באמצעות חומצה קפואה.

פופו חייתה שמונה עשרה שנים. כנראה במותה נעשיתי כולי קפואה במקצת, כי מאז אני מונעת מעצמי מלהביט בחתולים. אבל החתול הזה נטבל בצליליו של שוברט. הוא האזין לצלילים, בכך אין לי ספק, לא מפני שהייתה זו יצירה של שוברט, ולא בגלל האופן שהשכנה ניגנה את זה שוב ושוב, במין סחרור של קורי דבש אינסופיים. אולי נצבטו באוזני החץ שלו התדרים הגבוהים ודמו לנפצוצים של שמש. אולי הקשיב למשהו אחר.

אני צועדת מביתי בשביל המתפתל לכביש. מונית מחכה לי שם. במקום שאני נוסעת אליו לא אהיה זקנה כפי שאני מרגישה כעת, אלא צעירה מאוד.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “בעין הכחולה”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *