ראשי » הגות ועיון » עמם ולמענם – סיפורם של מורים טובים

עמם ולמענם – סיפורם של מורים טובים

מס' עמודים: 138 / תאריך יציאה: דצמ-15

דאנאקוד: 249-50329 / מסת"ב: 978-965-540-489-0

נקה

  • מודפס
    ₪64.00 ₪51.20

  • דיגיטלי
    ₪29.00

גב הספר

גב הספר

פופולרי בימינו להתקשט באמירה ש”איכות בית הספר לא יכולה להיות גבוהה מאיכות המורים המלמדים בו”, אך לא נעשה מאומה כדי לטפח מורים מעולים ולזמֵן לילדינו אנשי חינוך ראויים. בעִמם ולמענם מעניקים קפל־גרין ובר שלום ממשות, חיוניות וקונקרטיות לחומרים שמהם נצרפים “מורים טובים” ומצביעים על האופנים שבהם האיכויות האנושיות – הרבה יותר מגופי הידע ודרכי ההוראה – עושות את המורים למשאב החינוכי המרכזי והמכריע בבית הספר. ארוס פדגוגי הוא המנוע הפועם והמחבר של הגשמה עצמית, אכפתיות חברתית ואמפתיה – וממנו צומחים המורים שאמנותם היא הצמחת אחרים. את הדרמה הפדגוגית הזו על ריבוי פניה מציג לנו ספר זה בצורה מופתית.

פרופ’ נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים

אני מאוד מודה לעדנה קפל־גרין וליהודה בר שלום שהעניקו לי את האפשרות לקרוא את ספרם הנושא את הכותרת הכל כך מתאימה, עִמם ולמענם – מורים טובים. המורים־חוקרים הללו משרטטים דיוקנאות עשירים של מלאכת ההוראה היוםֿיומית. ספרם עורר בי את אותו הלהט שהִנו סימן ההיכר של למידה מתוך עשייה למען האחר: להיות ממציא(ה), לשאת את שמחת המורה בתלמידו ואת שמחת התלמיד במורו. מרגש לראות את מחויבות המורים לטוב ביותר בעבור תלמידיהם. הספר חושף שותפות משמעותית ועמוקה בין מורה לתלמיד, להוריו ולמסגרת החינוכית.

פרופ’ יונה רוזנפלד, פרופסור אמריטוס לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים, מייסד היחידה ללמידה מהצלחות ולמידה מתמשכת במערכות חברתיות, מאיירס־ג’וינט מכון ברוקדייל, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ב־1997.

על אילנה אלימלך

על אילנה אלימלך

אילנה נחשבת כגננת “מיתולוגית” בגן הנמצא בתוך מתחם ביתֿספר לחינוך באוניברסיטה העברית שבירושלים. הגן משמש אנשי סגל וסטודנטים הלומדים באוניברסיטה וילדיהם בגיל שנתיים עד ארבע. היא מוערכת מאוד הן בקרב עמיתים העוסקים בגיל הרך והן בקרב סטודנטים לחינוך שהתמחו או מתמחים בגן זה. פגשתי בה לראשונה, לפני כעשרים ושבע שנים, בהיותי סטודנטית לתואר שני בחינוך מיוחד ובתוכנית ‘שוורץ’. (תוכנית לימודים בינתחומית המשלבת פסיכולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית תוך התמקדות בילדים מלידה ועד גיל ביתֿהספר).

ישבנו בביתֿקפה קרוב לאוניברסיטה. לא התראינו זמן רב. ברִגשה גדולה חלקנו בסיפורים על ילדינו הבוגרים וגלשנו לשיח עמיתות. כעבור כשעה, ברגע של שתיקה, היא מתבוננת בי ושואלת בתמיהה: “אז על מה את רוצה לראיין אותי?”. נבוכותי והסברתי שוב בקצרה על המחקר. היא חייכה ואמרה: “טוב, אני מתורגלת. אני מדברת כלֿכך הרבה עם אנשי מקצוע על העבודה שלי”… ואכן, מלבד השאלה הפותחת את הראיון
אני קשובה והיא משתפת באריכות בבחירתה בחינוך לגיל הרך, בהשקפתֿעולמה האישית והמקצועית בדרך עבודתה עם ילדים ובדרכי התמודדותה עם הורים.

אילנה בוחרת להתחיל בסיפור עלייתה לארץ ובהתחבטויות המקצועיות שהיו לה: “אני נולדתי בקנדה ובשנת 1975 עליתי ארצה. גרתי בקיבוץ חצי שנה ולמדתי באולפן. אחרי זה נסעתי לסיני וגרתי בדהב שנה. עבדתי, טיילתי ונהניתי מאוד. עשיתי המון דברים מעניינים. חזרתי לירושלים, התלהבתי והחלטתי שאני רוצה לגור פה. חיפשתי עבודה. בקנדה סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה ורציתי להמשיך ללימודי עבודה סוציאלית. אבל ראיתי שאני לא רוצה לעסוק בתיקונים. זה לא דיבר אלי. עליתי ארצה כדי להתחיל לחפש את עצמי ולהבין טוב יותר במה אני רוצה לעסוק. קיבלתי עבודה בחינוך מיוחד. עבדתי בביתֿספר ‘ברושים’ בתור סייעת לילדים בפיגור קל. מאוד אהבתי את ביתֿהספר, אבל הרגשתי שזה לא זה. אני חושבת שצריכים להיות אנשים מיוחדים שיכולים להתמודד עם הקושי שבעבודה עם ילדים
בעלי מוגבלויות קשות. התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בתוכנית ‘שוורץ’ וכשסיימתי הלכתי ללמוד בסמינר בית הכרם (המכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין) וקיבלתי תעודת גננת. התחתנתי ועברתי לגור בנתניה ושם לימדתי אנגלית באופן פרטי. כשנולד בני הבכור עברנו לגור במצפה רמון כי בעלי היה איש צבא. כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, חזרתי לנתניה וכשבני היה בן שנתיים ושלושה חודשים עברנו לירושלים. פה קיבלתי עבודה בגן בשכונה הטרוגנית שהייתה בה אוכלוסייה מאוד בעייתית וגם אוכלוסייה מאוד טובה. הניסיון שלי מלימודי תוכנית ‘שוורץ’ וההתמחות שעשיתי בגן מאוד דומים, ועזרה לי להתמודד עם הקשיים שהיו לי בגן בשכונה זו. היו שם שני ילדים בגן שהמפקחת החליטה שהם צעירים מדי. המשפחה שלהם התנגדה להחלטה זו של המפקחת והם איימו עלי, כי הייתי עבורם הנציגה של משרד החינוך. הבנתי שאני לא אוהבת לעבוד במשרד החינוך. אני לא התחברתי לכל הדרישות של המפקחת. היו שם ילדים עם קשיים וכשניסיתי לדבר עם המפקחת על הילדים היה לה יותר חשוב ‘לוח הנושא השבועי’ וכל הדברים האלה. אני אישית הרגשתי שזה לא מקומי”.

אילנה מתארת את תחילת דרכה המקצועית ולמרות קולה הבוטח, בתוכן דבריה נשמעות טלטלות שעברה בין יבשות (עלתה בגפה מקנדה), בין מקומות בארץ (ממרחבי סיני ועד ירושלים) ובין החיפוש אחר התמחות בלימודים ומסגרת חינוכית המתאימה לה. היא בוחרת לא לעסוק ב”תיקונים” של מה שפגום ונפגע (אם בע”ס או בעבודה עם ילדי ברושים) ומה שמכוון אותה הוא הרצון להשפיע נכונה על התפתחות בריאה. כך, כשמוצעת לה עבודה מאתגרת של ניהול הגן באוניברסיטה, היא מקבלת אותה בשמחה.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “עמם ולמענם – סיפורם של מורים טובים”

האימייל לא יוצג באתר.