ראשי » סיפורת » הירושימה אהובתי

הירושימה אהובתי

תרגום: גיא אלחנן

₪64   51.20

גב הספר

גב הספר

ב־1958 החל שיתוף פעולה בין הקולנוען אלן רנה לסופרת מרגריט דיראס. שיתוף פעולה זה הוליד את סרטם עטור הפרסים ‘הירושימה אהובתי’. אולם במידת מה חלק חשוב מיצירתה המקורית נותר על רצפת חדר העריכה. תסריט הסרט המובא כאן כולל אוצרות ספרותיים המקוטלגים במידה של אירוניה כ’נספחים’, המעמיקים את דמותה של הגיבורה לבלי היכר ומעשיר את החוויה הקולנועית. נספחים אלו מרחיבים בעיקר את זכרונותיה של הגיבורה הצרפתייה כפי שהיא חושפת אותם בפני אהובה היפני, אודות הנידוי החברתי שחוותה בעקבות אהבת הנעורים לחייל הגרמני. סיפור זה מעלה באומץ נדיר את זכרון תופעת גזוזות השיער של אחרי המלחמה

מתוך הספר

מתוך הספר

[הסרט נפתח בצמיחתה המפורסמת של “פטריית” האי ביקיני. הצופה צריך להרגיש כאילו הוא רואה את הפטרייה שוב ושוב ורואה אותה לראשונה בעת ובעונה אחת.

היא צריכה להיות שמנה, איטית ושצמיחתה תלווה עלֿידי הצלילים הראשונים של ז’. פוסקו.

בעוד ה”פטרייה” מתפתחת על המרקע ומתחתיו],* מופיעות שתי כתפיים חשופות.

לא רואים אלא את שתי הכתפיים, שנכרתו מהגוף בגובה הראש והמותניים.

שתי הכתפיים חבוקות והן כמו ספוגות באֵפר, בגשם, בטל ובזיעה, איך שרוצים.

הרעיון הוא שנרגיש שהטל הזה, הזיעה הזו, נחתה עליהם [מהפטרייה של ביקיני], תוך כדי התרחקותה, התאיידותה.

התוצאה צריכה להיות רגש מאוד אלים, מאוד סותר, של רעננות ותשוקה. שתי הכתפיים החבוקות בגוונים שונים, אחת כהה ואחת בהירה.

המוסיקה של פוסקו מלווה את החיבוק הכמעט מזעזע הזה.

השוני בין הידיים חייב להיות מאוד מודגש.

המוסיקה של פוסקו מתרחקת. יד אישה (מאוד מוגדלת) נשארת מונחת על הכתף הצהובה, “מונחת” זו דרך אחת לומר את זה, “נעוצה” תתאים יותר.

קול גבר, שטוח ורגוע, מדקלם, מודיע:

הוא: לא ראית כלום בהירושימה. כלום

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “הירושימה אהובתי”

האימייל לא יוצג באתר.