הווידויים

הוגה אני תוכנית שאיש לא הגה מעולם, ומשתוגשם – איש לא יוכל לחקותה. רוצה אני להראות לאחי בני האנוש אדם בכל אמיתות טבעו; ואדם זה הוא אני.אני, לבדי. אני חש את לבי ואני מכיר את בני-האדם. אינני דומה לשום ברייה שראיתי; מעז אני להאמין שאינני דומה לשום ברייה עלי אדמות. אפשר שאיני טוב מן האחרים, אך על כל פנים אני שונה מהם. אם טוב עשה הטבע כשניפץ את התבנית שעוצבתי בה – את זאת יהיה אפשר לשפוט רק אחרי קריאת הדברים האלה.יתקע נא שופר יום הדין ביום שיתקע; אני אבוא וספר בידי, ואעמוד לפני דיין העולם. בקול רם אומר: הנה מה שעשיתי, מה שחשבתי, מה שהייתי. את הטוב ואת הרע סיפרתי בכנות שווה. לא העלמתי דבר רע, לא הוספתי דבר טוב, ואם אירע שקישטתי פה ושם קישוט של מה בכך, לא היה זה אלא כדי לסתום איזה פער בזכרוני. אפשר שפה ושם הצגתי דבר, שידעתי כי הוא עשוי להיות אמיתי, כאילו אכן אמיתי הוא. אך אם ידעתי שדבר-מה שקר הוא, מעולם לא הצגתיו כאמיתי. הראיתי את עצמי בדיוק כמו שהייתי, נקלה ובזוי, או טוב לב, נדיב ונאצל – הכול לפי המקרה. גיליתי את לבי כמו שנגלה לפניך. אל עליון, קבץ נא סביבי את המוני בני האנוש שלא ייספרו מרוב: יטו נא אוזן לווידויים שלי, ייאנחו נא לנוכח עלבונותי, יאדמו פניהם לנוכח מצוקותי. יחשוף כל אחד מהם את לבו למרגלות כיסא כבודך בכנות שווה לכנותי, ואז יעז נא מי מהם לומר לך: הייתי טוב מן האדם הזה.