גב הספר

הספר “הספינה עומדת לצאת”, אסופה ייחודית ועשירה מיצירתו של המשורר הפורטוגלי הדגול, הוא חריג בולט במכלול שירתו של פְּסוֹאָה שהתפרסם בעברית לפניו. הספר כולל מבחר ממצה של שירת פְּסוֹאָה ובו תרגומיהם של 354 מתוך 459 השירים שכתב המשורר בתקופה שבין 1902 ו-1917, כלומר מן העת שבה טרם מלאו לו ארבע-עשרה ועד סף שלושים שנותיו.

האופי הקולוסאלי של “הספינה עומדת לצאת” וחשיבותו של התרגום העברי ניכרים לא רק בכמות השירים ובהיקפם, אלא גם בבשלות מבעיהם, במנעדם הקולי, במגוון התכנים והצורות שבהם, במקוריותם הייחודית ובעומק הרעיוני המפליא של התפיסות המוצאות בהם את מקומן. “הספינה עומדת לצאת” בא כהוכחה ניצחת להצלחת פְּסוֹאָה לברוא כבר בכתיבתו כמשורר צעיר מכלול שיסודותיו המקוריים והמפתיעים מצביעים במודעות גמורה על חסכי העולם שבחוץ. המשורר רמי סערי שערך את המבחר ותרגם את היצירה עם עמיתו הפורטוגלי פרנסישקו דה קושטה רייש, צירף לתרגום מבוא והערות המקרבות את הקוראים הישראלים לעולם המשורר ולהבנת שיריו.

מתוך הספר

1902

מ וֹ ט וֹ: עֵינַיִ, חֲרוּזִים שְׁחוֹרִים,

הֵן שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת “לְמָרִיָּה שָׁלוֹם”

בְּמַחֲרֹזֶת הַמְּרוֹרִים

שֶׁאֶשָּׂא אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

[אָאוּגוּשְׁטוּ זִ’יל]

הַ פִּ תּ וּ חַ

כְּשֶׁמֵּרֹב כְּאֵב מַר נַפְשִׁי שְׁמָמָה

וּתְחוּשָׁה שֶׁל קֹשִׁי בַּיִּסּוּרִים,

אוּכַל לִמְצֹא אֶת הַנֶּחָמָה

רַק בְּעֵינַיִ, חֲרוּזִים שְׁחוֹרִים.

הֵן מְקוֹר אַהֲבָה בְּכָל עִתּוּי

בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל לַעַג אַף בַּחֲלוֹם,

עֵינַיִ שֶׁכָּל כֻּלָּן פִּתּוּי

הֵן שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת “לְמָרִיָּה שָׁלוֹם”.

אִם אֶתְעַנֶּה כִּי תַּטִּיל אֶת צִלָּהּ

עַל עֵינַיִ חֲמַת הָעֲכוּרִים,

יִשָּׂא מֵעִמְקֵי לִבִּי תְּפִלָּה

כָּל חָרוּז מֵחֲרוּזֵי הַמְּרוֹרִים.

וְאִם הֵן יֻצְפוּ מִתּוֹ מוּעָקָה,

אֲבַקֵּשׁ בִּשְׁבִילֵ שִׂמְחַת יוֹמְיוֹם

בִּתְפִלָּה לוֹהֶטֶת וְזַכָּה

שֶׁאֶשָּׂא אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

ליסבון – מארס 1902

מ וֹ ט וֹ : בִּרְכַּת שָׁלוֹם בִּשְׁעַת פְּרֵדָה

הַ פִּ תּ וּ חַ

מִי שֶׁלֹּא נִפְרַד, לְשָׁלוֹם לֹא בֵּרֵ

מֵעוֹלָם, אוּלַי נֶחְשָׁב מְאֻשָּׁר.

נִכָּר בָּאָדָם אֲשֶׁר כָּ אָמַר –

מֵאָז וּמִתָּמִיד אַ וְרַק חִיֵּ.

אַ אוּלַי נִפְגַּע בִּכְאֵב אֲבֵדָה,

בִּכְאֵב הַמָּוֶת חֲסַר הַהֲגַנָּה,

הַפּוֹצֵעַ בַּפְּצִיעָה הָעֶלְיוֹנָה,

הָעוֹלָה עַל עֶרְגָּה וּמְרִירוּת,

הַגְּדוֹלָה אַף מִזּוֹ שֶׁבַּהִתְיַסְּרוּת –

מִבִּרְכַּת שָׁלוֹם בִּשְׁעַת הַפְּרֵדָה.

אפריל 1902

מ וֹ ט וֹ : אֵינֶנִּי יָכוֹל כָּ לְהִתְקַיֵּם!

הַ פִּ תּ וּ חַ

גַּעְגּוּעִים בְּחָזִי כּוֹרִיםֿמְנַקְּרִים.

הַאִם יֵשׁ עִנּוּי גָּדוֹל יוֹתֵר

אוֹ אֶרֶס אֲשֶׁר פָּחוֹת מְמַהֵר,

וְהֵם אֶת הָאֹשֶׁר מַעֲכִירִים,

עַל עֶצֶם הָרָצוֹן הֵם הַמִּתְגַּבְּרִים,

אֶחָד מֵהֶם עַל חַיֵּינוּ מְאַיֵּם?

פּוֹצֵעַ וּפוֹגֵעַ בִּי בֵּינֵיהֶם

זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַמַּזָּל הוּא שֶׁגָּרַם,

זֶה שֶׁהוֹדוֹת לַמָּוֶת נֶעֱרַם…

אֵינֶנִּי יָכוֹל כָּ לְהִתְקַיֵּם!

27.4.1902