ראשי » הגות ועיון » האופנישדות והברהמנות – מבחר ההגות והמיתולוגיה ש…

האופנישדות והברהמנות – מבחר ההגות והמיתולוגיה של הודו הקדומה



The Upanisads and Brāhmanas: An Anthology

תרגום: מסנסקריט צחי פרידמן / עריכה: דליה טסלר

מס' עמודים: 357 / תאריך יציאה: מאי 2014

דאנאקוד: 249-50220

נקה

  • מודפס
    ₪109.00 ₪87.20

  • דיגיטלי
    ₪35.00

תוכן העניינים

תוכן העניינים

תודות 11

פתח דבר 13

מבוא 17

ספרות הקודש של הודו הקדומה 19

חיבור הברהמנות והאופנישדות 23

הפולחן הוֶודי 30

בריאת העולם ופנתיאון האלים 39

האדם ההיולי ואביֿהיצורים: מיתולוגיה בברהמנות ובאופנישדות 43

אוּפָּנִישָד: זיקות וקשרים נסתרים בין תחומי הקיום הבְּרַהְמָני 49

האדם והקוסמוס, העצמי והמוחלט 53

גורל האדם לאחר המוות 55

ידע, הוראה וחניכה 58

האופנישדות והברהמנות בתרבות ההודית הקלאסית והפצתן במערב 65

תחביר וסגנון בברהמנות ובאופנישדות, ועל התרגום הנוכחי 69

בראשית 74

בריאת העולם והמצאת קרבןֿהסוס: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 1.1-3 74

בריאת העולם, המצאת טקס העלאת המִנחהֿלאש
והולדת הספק: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 2.2.4.1-9 78

בריאת העולם כביצה: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 3.19 81

בריאת העולם וחלוקת הזמנים: גַ’יְמִינִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 3.1 82

העצמי בורא את העולם: אַיְטָרֵיָהֿאוּפָּנִישָד 1 84

בְּרַהְמָן, העצמי, ובריאת העולם – סדרת סיפורים:
בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 1.4 87

הקרבן 95

מן השקר אל האמת: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 1.1.1.1-6 95

המבול, והולדת התקווה: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 1.8.1.1-11 97

חיי האדם כקרבן הסומה: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 3.16-17 100

ראש הקרבן: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 14.1.1.1-26;
טַיְטִירִיָּהֿאָרַנְיָקָה 5.1.6-7 103

הקמת המזבח וחלקו של המוות: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 10.4.3.1-11 109

שוּנַהְשֶפָּה, הנער שהועלה לקרבן: אַיְטָרֶיָהֿבְּרַהְמָנָה 7.13-18 111

המנחה הפנימית לאש: קָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד 2.5 127

מאבקי הבכורה של האלים 129

תחרות הדקדוק בין האלים והאנטיֿאלים:
גַ’יְמִינִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 2.291-292 129

“דָה דָה דָה”: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 5.2-3 131

הנשימה שבפה מעבירה את האלים אל מֵעֵבר למוות:
בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 1.3.1-23 132

עליונות הנשימה והרוח, והנדר המביא לניצחון על המוות:
בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 1.5.21-23 138

כוחותֿהחיים מתאחדים בנשימה ועוברים לעולם העליון:
קָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד 2.14 139

טקסי החיים והמוות 141

טקסי המשגל, ההריון והלידה: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 6.4 141

בריאת האדם, סימני קרבתו של מועד המוות

וטקס להארכת החיים: קָאוּשִיטָקִיֿאָרַנְיָקָה 11 149

טקס חילופי האב והבן: קָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד 2.15 153

אדם ועולם: אַטְמָן ובְּרַהְמָן 155

“אני שוכן באלמוות, והאלמוות בבְּרַהְמָן”:
טַיְטִירִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 3.10.8.2-9 155

תורת הדבש: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 2.5 156

הלב כמשכנו של בְּרַהְמָן: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 3.12-14 160

בְּרַהְמָן כמלכם של כוחותֿהחיים, ועל כוח הסירוב:
קָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד 2.1-2 164

בְּרַהְמָן מתגלה בשתיקה: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 5.12 165

אלמוות בחמישה מהלכים:
טַיְטִירִיָּהֿאוּפָּנִישָד 2-3, או וָרוּנִיֿאופנישד 166

אָא! לדעת את הבלתי נתפס: קֶנָהֿאוּפָּנִישָד 179

מעבר להיווצרות ולכליה: אִישָהֿאוּפָּנִישָד 184

ההברה אוֹם 190

בריאת העולם והולדת ההברה אוֹם: אַיְטָרֵיָהֿבְּרַהְמָנָה 5.32.1-2 191

ההברה אוֹם כתמצית היקום: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 1.1 191

האלים מתחבאים מן המוות ומוצאים את האלמוות בהברה אוֹם:
צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 1.4 193

המזמור העליון של הכלבים: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 1.12 194

חלקי ההברה אוֹם ומצבי התודעה: מָנְדוּקְיָהֿאוּפָּנִישָד 195

מסע הנשמה לעולם העליון 199

מזבח המנחה כרחם אלוהי, והמסע לעולם העליון:
גַ’יְמִינִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 1.17-18 199

העצמי כחידה והמעבר אל העולם שמעבר:
אַיְטָרֵיָהֿאוּפָּנִישָד 2-3 203

דרך האבות ודרך האלים: צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 5.3-10 205

המסע לעולמו של בְּרַהְמָן: קָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד 1 209

מורים ותלמידים 216

טקס החניכה של התלמיד: שָטַפַּטְהָהֿבְּרַהְמָנָה 11.5.4.1-6 216

ההנחיות לחניך שסיים את לימודיו: טַיְטִירִיָּהֿאוּפָּנִישָד 1.11 218

האל וָרוּנָה שולח את בנו בְּהְרְגוּ לעולם שמֵעֵבר:
גַ’יְמִינִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 1.42-44 219

“כזה אתה” – אוּדָּלָקָה מלמד את בנו שְוֶטָקֶטוּ:
צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 6 225

השיעור של סַטְיָקָמָה, התלמיד שהפך למורה:
צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 4.4-16 235

הלימוד כמשחק הקובייה – רַיְקְוָה מלמד את גָ’נַשְרוּטִי:
צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 4.1-3 243

פְּרָגַ’פָּטִי מלמד את נציגי האלים והאנטיֿאלים על העצמי:
צְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד 8 249

יַגְ’נָוַלְקְיָה, המורה המהפכן: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 3-4 261

נצחונו של יַגְ’נָוַלְקְיָה בהתנצחות החכמים:
בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 3 262

כוחותֿהחיים ובְּרַהְמָן: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 4.1-2 283

העצמי, השינה והמוות: בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 4.3-4 290

הפרידה של יַגְ’נָוַלְקְיָה מאשתו מַיְטְרֵיִּי:
בְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד 4.5 302

המוות מלמד את נָצִ’יקֶטָס 306

המזבח של נָצִ’יקֶטָס: טַיְטִירִיָּהֿבְּרַהְמָנָה 3.11.8.1-6 306

קַטְהָהֿאוּפָּנִישָד 308

ביבליוגרפיה 328

לקריאה נוספת 328

האופנישדות בעברית 328

המקורות שעליהם מתבסס התרגום הנוכחי 329

תרגומים נוספים 332

ספרות משנית 334

מפתח השמות 353

מפתח המקורות המתורגמים 356

פתח דבר מאת יוחנן גרינשפון

פתח דבר מאת יוחנן גרינשפון

פתח דבר

יוחנן גרינשפון

לדעת רבים האופנישדות הם כתבי הקודש המובהקים והחשובים ביותר בתרבות ההודית. ליוקרתם של כתבי הקודש האלה בהודו ומחוצה לה היו ביטויים רבים מאז ועד היום. “האופנישדות הן נחמת חיי ונחמת מותי”, אמר ארתור שופנהאור. הטקסטים הללו, שחוברו החל מן המאה השמינית לפנה”ס בקירוב, היו בעיניו כמו הטבע הנשגב, ההרים והיערות, שכוחם רב בטיהור נפשו של אדם. ראמוהן רוי, מי שכונה “אבי הודו המודרנית”, ראה באופנישדות את הבסיס הפילוסופי להתמודדותו של ההינדואיזם עם התרבות המערבית. אנשי רוח אמריקניים כמו הנרי דייויד תורו, אמרסון, וולט וויטמן ואחרים ראו באופנישדות כוח העשוי לרפא מתחלואיה את החברה המערבית הטכנוקרטית, שהפכה, לדעת הוגים רבים, את האדם לאובייקט.

אכן, ההבטחות הקשורות באוסף הטקסטים הללו היו והִנָּן גדולות ורבות. הן נוגעות – על פי התפיסה המערבית וגם ההודית המודרנית – למושג ה”אני” או ה”עצמי” (אַטְמָן), שהוא מן המושגים החשובים בספרות האופנישדות. הנחת היסוד היא כי לשינוי בהבנה העצמית של האדם נודעת חשיבות קריטית בחיים. כך, למשל, קיימת הבנה עצמית המשחררת את האדם מן הצער ומביאה הקלה מן המועקה המכבידה על נשים וגברים מן השורה. החכם הגדול נָרָדָה – שהיה בקי, כדבריו, בשבעהֿעשר תחומים חשובים – מבקש מן החכם סָנַטְקוּמָרָה ללמד אותו את ה”עצמי”. “‘אני יודע דברים רבים’, הוא אומר, ‘אבל אינני יודע את ה’עצמי'” (אינני אַטְמָֿוִיד, בלשון המקור הסנסקריטי; או, במילים אחרות, אינני יודע מי אני באמת)”.

האופנישדות הן חלק אורגני של ספרות הפולחן ההודית הקדומה. הם הוֶדַנְטָה (“סוף הוֶדָה”), החלק המאוחר באותה ספרות של פולחן וקרבן. בתרגום העברי שלפנינו נתן פרידמן ביטוי לתפיסה הנכונה הזאת כאשר כלל באוסף קטעים נבחרים מספרות הפולחן (ברהמנות) – שהאופנישדות הם, כאמור, המשכהּ הישיר. עם זאת ברור כי מרכיביה הרוחניים לכאורה, או הפילוסופיים, הם שהתקבלו במרחב התרבותי במערב ובהודו המודרנית. בהיסטוריה התרבותית של הודו שמור לאופנישדות תפקיד חשוב. בין היתר האופנישדות הן המקור הקדום ביותר לתורת הגלגול והסיבתיות (קַרְמָה), שהיא מאבני היסוד בחשיבה ההודית עד ימינו.

האופנישדות המוקדמות קראו תיגר על מרכיבי יסוד בחברה ההודית המסורתית. אין זה מקרה שהמורה והתלמיד מתחייבים בתחילת הלימוד לשמירת סודיות ומברכים זה את זה בשמירה על בטחונם. על פי הסברה המקובלת חוברו האופנישדות המוקדמות לאחר המאה השמינית לפנה”ס (עד למאה השלישית לפנה”ס בקירוב) – בתקופה של שינויים מרחיקי לכת בתתֿהיבשת ההודית, לרבות דרכי מסחר חדשות ובטוחות, התפתחותן של ערים, ועוד. האופנישדות מבטאות, לדעת רבים, משבר עמוק בהוויה האנושית בהודו הקדומה. חייו והגותו של הבודהה (המאה השישית או החמישית לפנה”ס) מבטאים את המשבר הזה. כידוע כפר הבודהה בסמכותם של הברהמנים וכתבי הקודש (וֶדות) מכל הסוגים, יצר המשגה רדיקלית של אמת חדשה בנוגע לטבע האדם והמציאות, וניסח אידיאל וערכים חדשים המשתמעים מן האמת הזאת. אך מי שיקרא בתשומת לב את האופנישדות ייווכח לדעת כי הגותו של הבודהה שואבת מן החידוש האינטלקטואלי שבספרות האופנישדות. קרוב לוודאי כי האופנישדות המוקדמות ביותר – הבְּרְהָדְֿאָרַנְיָקָהֿאוּפָּנִישָד והצְ’הַנְדוֹגְיָהֿאוּפָּנִישָד – התקיימו בתודעתו של הבודהה ושיקפו את המשבר התרבותי והרוחני בתתֿהיבשת החל מן המאה השמינית לפנה”ס, פחות או יותר.

האופנישדות המוקדמות הן מסמכים מורכבים מאוד מבחינה תֶמטית. בין היתר יש בהן תיאורים של אפיזודות פולחן, מיתולוגיה, מאגיה, מדיטציה ועוד. אך כאמור מבחינת הקליטה של הטקסטים הללו במערב ובהודו עצמה, היסודות הפילוסופיים הנשענים על הזיהוי העצמי האמיתי והגואל של האדם הם שהיו לסימן ההיכר המובהק שלהם.

אכן, מושג ה”עצמי” האמיתי האחד (אַטְמָן) הוא מושג חשוב בספרות האופנישדות, ויש לו שימושים מרובים. בין היתר, כפי שהראה פרידמן בעבודת הדוקטורט שלו, קישרו חכמי האופנישדות את זיהוי ה”עצמי” הנכון עם ההתכוננות הראויה לקראת המוות. על פי התפיסה הזאת, לימוד האופנישדות הוא הדרך למוות מוצלח, והמורה (הגורו) מוליך את התלמיד אל התכלית הזאת. על פי הקָאוּשִיטָקִיֿאוּפָּנִישָד, האדם שמת זה עתה עולה למקום אחר, ושם הוא נשאל: ‘מי אתה?’. אם ענה נכונה ימשיך במסעו המבורך, ואז יישאל שוב על ידי הסמכות העליונה (בְּרַהְמָן עצמו, העצמיות האמיתית של היקום כולו): ‘מי אתה?’. הוא ישיב: ‘אני הוא אתה!’ ובְּרַהְמָן יגיב: ‘ומי אני?’

מבנה בולט בספרות האופנישדות הוא הסיפור והדרשה הפילוסופית. תבנית חוזרת בסיפורי האוּפָּנִישָד היא תיאור של גברים ונשים ברגעים של משבר. כך למשל מספרות האופנישדות על בעלֿבית החש פתאום, באישון לילה, בנחיתותו; על אשה שבעלה עומד לעזוב אותה והיא מבקשת ממנו לגלות לה לפני כן את הידע על אודות ה”עצמי”, על בן שאביו מרסק את האגו שלו, ועוד.

הדיון בכוחה הפסיכותרפויטי של תורת האופנישדות עלול לדחוק את השאלות העיוניות בנוגע לכוונתם של מחברי האופנישדות ושל חכמים כאוּדָּלָקָה אָרוּנִי ויַגְ’נָוַלְקְיָה. בנקודה זו תרומתו של פרידמן לתרבות העברית היא משמעותית ומדויקת. עד עתה לא העז איש לתרגם מסנסקריט לעברית אנתולוגיה של ממש מספרות האופנישדות והברהמנות. האמירה במעשה התרגום היא חדה וחשובה: לכשירות הפילולוגית נודעת חשיבות קריטית. אם אכן יש בשורה של ממש בתורתם של חכמי הודו הקדומים, כמו אוּדָּלָקָה אָרוּנִי ויַגְ’נָוַלְקְיָה, משמע שיש ערך לפענוח כוונתם המקורית. צחי פרידמן הוא סנסקריטולוג מיומן, שעבודת הדוקטורט המצטיינת שלו נסבה על הביצוע הפולחני הנדרש בספרות האופנישדות הקדומה, שבה נתפס הטקסט כמזבח ממשי (או, ליתר דיוק, “קריאת” הטקסט היא מעשה פולחני). נושאים מרכזיים בעבודתו של פרידמן הם מיון אפשרויות המסע שלאחר המוות (התכנסות, התפזרות); כוח הלימוד של האופנישדות בהתמודדות עם המוות; היחסים בין הגורו והתלמיד, ועוד. מדובר במפגש ישראלי עם תרבות זרה בעלת ערך אינטלקטואלי אדיר. ברור שאין לקורא הישראלי (שאיננו מסוגל לקריאה פולחנית של האופנישדות) כל תקווה למוות מוצלח על פי מושגי הודו העתיקה. עם זאת מהוות האופנישדות מאגר מרתק של התנסויות וחשיבה, וניתן לחוש בעומקן המבטיח תוך מפגש קרוב עם הביטוי המקורי העתיק. התרגום שלפנינו עשוי ברוח זו, ויש בו תרומה גדולה לתרבות העברית בישראל.

גב הספר

גב הספר

ספרות האוּפָּנִישָד (300-900 לפנה”ס) היא אחת היצירות החשובות, המשפיעות והמוערכות בתרבות ההודית. האופנישדות עוסקות בשאלת היחס בין האדם לעולם ובגורלו לאחר המוות, ומהרעיונות המופיעים בהם התפתחו רבים מעיקרי הפילוסופיה ההודית הקלאסית. במסורת ההודית הן נחשבות ליצירות נצחיות, על–אנושיות, הצופנות את סוד האלמוות. החל מן המאה התשע–עשרה התפרסמו האופנישדות גם במערב, והשפיעו על הוגים ואנשי רוח דוגמת ארתור שופנהאואר, ויליאם באטלר ייטס וקרל ג. יונג. האופנישדות המוקדמות נוצרו כחלק מספרות רחבת היקף בשם בְּרַהְמָנָה, הכוללת בין היתר מיתולוגיה עשירה, ובה מגוון סיפורים אודות בריאת העולם, מלחמות האלים באנטי–אלים, המבול, ועוד. כעת מופיע לראשונה בעברית מבחר מספרות האוּפָּנִישָד והבְּרַהְמָנָה, מתורגם מן המקור הסנסקריטי, מבואר ומלווה בהקדמה מקיפה.

ד”ר צחי פרידמן מלמד בחוג ללימודי מזרח–אסיה באוניברסיטת תל–אביב

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “האופנישדות והברהמנות – מבחר ההגות והמיתולוגיה של הודו הקדומה”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *