ראשי » סיפורת » המוקד

המוקד

מס' עמודים: 333 / תאריך יציאה: 2017

דאנאקוד: 249-50431 / מסת"ב: 978-965-540-615-3

₪74   59.20

גב הספר

גב הספר

“יונתן התכווץ לתוך עצמו. כתפיו הורמו וצווארו שקע לתוך חזהו, עיניו נעצמו ופיו נפתח בצווחה אילמת, מוחו ריק ממחשבות זולת זו המהדהדת באולם הכרתו האפל: זה הסוף, זה המוות, הסוף, המוות. לפני שנהגתה המלה “שלוש” עמדה הצרחה “אני אגלה, אני אגלה” לפרוץ מגרונו. אולם הספירה נפסקה והמלה “שלוש” לא נהגתה. במקומה עלו מאחורי גבו של יונתן קולות חרחור והשתנקות שהסתיימו במהירות ואחריהם השתררה דממת מוות. יונתן, כולו רועד, לא העז להסתובב. כאשר פנה סוף־סוף לאחור, ראה שהגווייה של רענן שרועה על כיסא הפיקניק בנינוחות, רגליה פסוקות ברחבות, ראשה מוטה מעט ימינה בשלווה, ועל צווארה הופיעה מעין העוויה מוזרה, כמו חיוך עקום מרוח בדם. שפע של דם. פרצי דם עלו מצווארו של רענן, מכתימים בשלוליות אדומות רחבות את הז’קט, את החולצה ואת העניבה, את המכנסיים ואת היד השמוטה האוחזת באקדח עם משתיק הקול. הדם נזל על האדמה והכתים אותה. הכול סביב הוכתם בדם שפרץ מצווארו המשוסף של רענן. בקצה העין הבחין יונתן במטושטש בגב של דמות, ראשה מכוסה בכובע גרב, החומקת בין העצים ונעלמת במהירות.”

 

סם ש. רקובר הוא פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה. בתחומי התעניינותו: היכר וזיהוי פרצופים, פילוסופיה של המדע, התודעה (פסיכולוגיה) ומודלים של הסבר, הוא פרסם ספרים ומאמרים מקצועיים רבים. הוא פרסם סיפורים, קבצי סיפורים, ורומנים. הרומן הנוכחי הוא העשירי במניין.

 

מתוך הספר

מתוך הספר

פרק 1

 התחייבות חוזית

כל אדם נושא בעמקי לבו כמה סיפורי חיים מביכים. סיפורים מבישים שאינו מעוניין לחשוף בפומבי, אפילו לא בפני חברים טובים או בני משפחה. סיפורים מבזים שאינו חפץ להיזכר בהם. הסיבה אינה נעוצה בכך שהחשיפה עלולה לעורר מריבות עם החברים או עם בני המשפחה, משום שידוע שהמריבות הקשות ביותר מתלקחות דווקא בין חברים טובים או בין קרובי משפחה, אלא משום שמאורעות אלה הם כה מביישים ומשפילים, עד שהאדם עצמו אינו יכול להישיר אליהם מבט וחושב שטוב שיירדו אלי קבר, שיישרפו כמו לא היו מעולם. לא רק שהאדם אינו חפץ שהבושות ייחשפו לקהל, אלא בעיקר הוא מבקש שלא ייחשפו לעיניוֿהוא. מבקש הוא בכל לבו להיפטר מסיוטים אלה אחת ולתמיד.

יש זיכרונות שמוטב שיישארו מתחת לשולחן ההכרה, משום שאם שמים אותם על שולחן התודעה, הם חשופים לעין, ואז חלים עליהם כללי ההתנהגות שמעל לשולחן, שאינם חלים על הזיכרונות כשהם מתחת לשולחן. אלה הם כללי התנהגות העלולים להכניס את בעל הזיכרונות לצרות צרורות, ולכן מוטב שהזיכרונות המבישים יישארו מתחת לשולחן. הזיכרונות, כשהם מתחת לשולחן, הינם בחזקת לא קיימים, משום שאינם נראים לעין. הצרה היא שלפעמים כמה מהזיכרונות שמתחת לשולחן מציצים משם משוםֿמה (מכל מיני סיבות מוזרות שאין שום טעם להתעכב עליהן ולדון ולדוש בהן עתה כמו בפסיכואנליזה) ומתחילים לטפס ולזחול

 

על רגלי השולחן כתולעים שמנות וריריות העולות מן הקבר, מטפסות על השולחן במטרה להיחשף לעין ולעורר שערוריות נוראות ובלתי רצויות. וזהו מצב מביך ומפחיד ביותר שיש לטפל בו במהירות ובתקיפות – יש, אם כן, צורך להשמיד אחת ולתמיד סיוטים אלה.

את רענן ברֿאון, ידיד ותיק משכבר הימים, פגשתי במקרה כאשר עברתי ביעף ליד בית הקפה “כלניות”, השוכן בקניון ליסצ’נקו הגדול. הוא ישב בוהה נכחו בבקבוק יין והיה לי הרושם שהוא מדוכדך, אם לא ממש מדוכא. ניגשתי אליו והוא שמח לראות אותי במין עליזות כבויה ומאולצת. אף על פי שהשיחה בינינו טרם הרחיקה לכת, תפסתי מיד שרענן סובל מזיכרונות מעיקים, מעוררי אשמה וחרדה. איני פסיכולוג קליני, לא פרוידיאני, לא ביהביוריסטי ולא אקזיסטנציאליסטי, אלא סתם פסיכולוג עממי חובב, באופן האופייני למורים למתמטיקה ולספרות. לאחר מחשבה מהירה הצעתי לרענן רעיון אינסטנט איך להיפטר מכל הזיכרונות הרעים שרודפים אותו. “שמע,” אמרתי לו, “ספר לי על כל אותם זיכרונות שמענים ומשפילים אותך בעיני עצמך; ואני, כסופר, אכתוב אותם ברומן על חייך, ‘רומן הביזיונות’, תמורת תשלום כמובן. לאחר מכן, אחרי שהרומן השלם על כל המאורעות המבזים של חייך יהיה כתוב, נערוך טקס מיוחד וססגוני שבו נשרוף אותו. כך יושמדו כל הזיכרונות של הפרשות המביכות שלך; וכך, ידידי הטוב, תיפטר אחת ולתמיד מהעבר המחריד של חייך.”

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “המוקד”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *