ראשי » סיפורת » המלך הזקן בגלותו

המלך הזקן בגלותו

תרגום: רחל בר חיים

₪74   59.20

גב הספר

גב הספר

הסופר האוסטרי ארנו גייגר מספר על אביו, שמאבד בהדרגה את זיכרונותיו ואת יכולתו להתמצא בסביבה.

“מאחר שאבי כבר אינו יכול לעבור את הגשר ולהגיע לעולמי, עלי להגיע אליו” – אומר הבן ולומד להכיר את אביו מחדש. הוא עושה זאת בפתיחות, ברגישות, בניסיון בלתי פוסק להבין מהי החוויה של אדם שאינו מזהה את ביתו ואת קרוביו, שהעולם הופך למקום זר עבורו.

גייגר מגולל את סיפור חייו של האב, סיפור שהאב כבר אינו זוכר. הוא מספר גם על אמו ועל אחיו ועל ההתמודדות שלהם עם המצב. הוא אינו מתכחש לכעסים, למתח ששרר בינו לבין אביו בנעוריו, ולקשיי היומיום, אלא שדווקא השכחה מקרבת אותם, נותנת להם הזדמנות שנייה. גייגר מקשיב קשב רב לדברי אביו, שלעתים הם חסרי משמעות, לעיתים פואטיים, לפעמים מצחיקים ולפעמים מלאי חוכמה.

ספר שתוגה והומור מתחלפים בו, על חיים שלמרות הכול יש בהם משמעות.

ארנו גייגר, נולד ב-1968, חי בוינה ובוולפורט. זה ספרו הראשון המתורגם לעברית.

קיבל את פרס פרידריך הלדרלין לעידוד היצירה ב- 2005, פרס הספר הגרמני ב- 2005, פרס יוהאן פטר הבל ב- 2008 ופרס פרידריך הלדרלין ב- 2011.

מתוך הספר

מתוך הספר

הייתי בן שש כשסבא שלי חדל לזהות אותי. הוא גר בבית הסמוך, מתחת לבית שלנו, ומכיוון שחציתי את הבוסתן שלו כדי לקצר את דרכי לבית הספר, היה משליך עליי מדי פעם כפיס עץ, כאומר אין לך מה לחפש בשטח שלי. אבל לפעמים הוא בכל זאת שמח לראות אותי, בא לקראתי וקרא לי הלמוט. איך הייתי אמור להתייחס לזה. סבא מת. שכחתי את המקרים האלה – עד שהמחלה פרצה אצל אבי.

לרוסים יש ביטוי האומר, שבחיים שום דבר לא חוזר על עצמו למעט שגיאותינו. ועם הגיל הן נהיות גדולות יותר. מכיוון שאבא נטה תמיד להתבודד, ראינו בהתנתקויות שהחלו מעט אחרי שיצא לגמלאות, אות לכך שאין בכוונתו לגלות כל עניין בסביבתו. התנהגותו התאימה לאופיו. וכך עיצבַּנו אותו במשך שנים בדרישה שייקח את עצמו בידיים.

היום אני כועס בלבי על בזבוז הכוחות; שכן נזפנו בַּאיש והתכוונו למחלה. “אל תתרשל ככה, בבקשה!” אמרנו לו מאות פעמים, ואבא היה סבלני, ונהג על פי העיקרון הגורס שהכי קל להיכנע ומוטב כמה שיותר מוקדם. הוא לא רצה להילחם בשכחה, לא השתמש כלל, אף לא לעתים נדירות, בתחבולות זיכרון, ולכן גם לא היתה סכנה שיתלונן על כך שמישהו קשר קשרים בממחטות שלו. הוא לא התגייס למלחמת חורמה עיקשת בהידרדרות הקוגניטיבית שלו, ולא ניסה אף פעם לדבר על כך, אף שהיום, במבט לאחור, אין ספק שהכיר בחומרת מצבו כבר באמצע שנות התשעים. אילו היה אומר לאחד מילדיו, אני מצטער, מוחי בוגד בי, היו כולם מגיבים טוב יותר למצב. אבל כך יצא ששיחקנו במשך שנים בחתול ועכבר, אבא היה העכבר, אנחנו היינו העכברים והמחלה היתה החתול.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “המלך הזקן בגלותו”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *