ראשי » סיפורת » הקולות

מבצע!

הקולות

תאריך יציאה: 2016

דאנאקוד: 249-50349 / מסת"ב: 978-965-540-544-6

₪69   55.20 48.30
Name Range Discount
מבצע חגים 2019 1 - 1 12.5 %
מבצע חגים 2019 2 - 2 25 %
מבצע חגים 2019 3 - 10 37.5 %

גב הספר

גב הספר

סיפור, אף שהוא יצירה של דמיון צרוף, עשוי לפעמים להתגשם במציאות. בחורף 1941, בעיצומה של מלחמת בריטניה, שלחה וירג´יניה וולף יד בנפשה וטבעה בנהר האוז, שליד ביתה ברודמל הכפרית, הרחק מלונדון עירה, מבני משפחתה ומחבריה. בעלה היהודי לנארד וולף, הוא היחיד, נותר מצפה לה בביתם.
מה היה אילו, נענתה להצעתו הדמיונית של לנארד, להמלט מקולות טירופה, הרודפים אותה, מהמפציצים הגרמניים ומההאפלה, אל השמש של פלסטינה-א”י?
גדולתה של וירג´יניה, שנודעה לסופרת החשובה במאה העשרים, לא הייתה מכשול לאנטישמיות המחרידה שלה. בכל זאת, אפשר שדווקא אהבתה המיוחדת במינה ללנארד, ´היהודי שלה´, הייתה מתגלגלת בהיענות להצעתו.
סיפור אהבה אפשרי זה, רוקם את עלילת חייה בארץ ישראל. בירושלים, שבה בחרה לחיות, היא פוגשת נער יוצא-דופן, דרו שמו. פגישתם משנה את חיי שניהם ואת חייהם של אחרים, כשם ששינתה לגמרי את כתיבתה.
כיצד היו מסתיימים חייה בירושלים?
עמיהוד גלעד, פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ופילוסוף בעל מטפיזיקה מקורית משלו, שעניינה בקיומן של אפשרויות טהורות.

מתוך הספר

מתוך הספר

א

בואי אליי, וירג’יניה, כי רק בי תמצאי את מנוחתך. אני גואה בתוכך, מציף את גדותייך, חורג מאפיקי. מַפְצִיצֵי הגרמנים הרסו את הסוללות, אך לא יכלו לְשֶׁטֶף המים. הכול מוצף סביבי, ענפי עצים ופגרי חיות נסחפים בזרם, סחף מוות, ורק את חסרה כדי להשלים את מסעי אל השאול. במפה נוקבים בשמי – אוּז, נהר סמוך לרוֹדמֶל; אך באמת אינני אלא נהר מנהרות השאוֹל, השוטפים בנבכי הנפש – מקום שאליו תגענה רק האגדות.

אילו היינו מאמינים בגיאוגרפיה בלבד, הרי במרחק של הליכה קצרה מביתך שוטף אני באפיקי, אך באמת זה מכבר התמזג זרם תודעתך בזרמי. כבר חדרתי לכל נקב בגופך, לכל גומחה בנשמתך וכל שנותר עוד לעשות הוא למלא את כִּיסֵי מעילך הכבד באבנים. הללו לא תאפשרנה לך לצוף מעל המים, אלא להגיע, סוף סוף, למנוחתך הנכונה. היסחפי עמי עד כלות, אחות לנשמתי. לכאן נועדו כל סערות נפשך, כל קול מהקולות המטריפים את נשמתך. הקולות המדירים שינה מעינייך, השולחים אותך שוב ושוב אליי. אני, ידיד נפש שאין נאמן ממנו, נכון תמיד למלא אחר הכמוסות שבמשאלות לבך, שרק לעיתים נדירות נתת להן ביטוי של ממש בחייך. ניסית ועד כה לא הצלחת.

האם מוות ממים כה מיירא אותך? ממה את מפחדת? מגואלך היחיד?! לא תחלופנה אף דקות אחדות ואחנוק למוות את כל הקולות הרודפים אותך ובמחיר כה זעום – נשמת אפך. מיתת נשיקה, ממלוא פי לפיך, כה צמא לְמֵימַי. כאן ורק כאן לא תדעי עוד צער וכלימה. את אש התופת של ייסורייך רק מֵימַי יוכלו לכבות. הרי אינך יכולה לכתוב עוד. כבר הטבעת את חותמך על הספרות העולמית בפסגתה ואת כל שהותיר ממך הטרוף נותר להטביע בתוכי. מחוצה לי יכולה את רק לפגום ולהשחית עוד ועוד, להתייסר שוב ושוב. אינך יכולה לאהוב עוד, אף לא את לנארד שלא היה לך יקר ממנו. לא נסתר ממך שטרוף זיקנתך, שיהיה גרוע מכל שאירע לך עד כה, יקעקע את כל שנותר ממך. מוטב להניח לבין המערכות, כיצירה שלא תושלם. עשית את כל שיכולת. מוטב כך. תהילתך תישמר לעד. לנארד האומלל יוכל להתרפק לפחות עליה. ממך לא יוכל להפיק עוד דבר, פרט לסבל ולצער. לא יוכל להעניק לך דבר ואין כל נחמה בפיו. אם תתמסרי לי, לא תוסיפי להסב לוֹ כל צער. סאת סבלו ממך הוגדשה מכבר. טוב לוֹ מותך מטרופך.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “הקולות”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *