תיאור

הספר החוטאים בכתיבה, הניצב על קו התפר שבין היסטוריה חברתית–תרבותית לבין חקר הספרות, עוסק ביחסה הסבוך של החברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע–עשרה אל מעשה הכתיבה, החל בהימנעות מהוראת הכתיבה במערכת החינוך המסורתית וכלה בלבטי הכתיבה של סופרים עברים בני התקופה.

גב הספר

הספר החוטאים בכתיבה, הניצב על קו התפר שבין היסטוריה חברתית–תרבותית לבין חקר הספרות, עוסק ביחסה הסבוך של החברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע–עשרה אל מעשה הכתיבה, החל בהימנעות מהוראת הכתיבה במערכת החינוך המסורתית וכלה בלבטי הכתיבה של סופרים עברים בני התקופה.

מדיניות הוראת הקריאה ללא כתיבה שנהגה במערכת החינוך המסורתית שיקפה את חרדותיה של חברה מאוימת מפני המודרניזציה ואת חששותיה מן הכתב, הכתיבה, הכותבים והפרסום בדפוס. הלחצים שהופעלו לריסון הכתיבה ולשימור עקרון עדיפות הדיבור על הכתב הפילו את חִתתם על תלמידי ישיבה מתמשכלים שהעזו ליטול קולמוס ו”לחטוא בכתיבה”. כמה מן העילויים שבכותבים אלה נודעו לימים כגדולי סופריה של הספרות העברית החדשה. נסיבות אלה מגלות טפח משורשיו של הצירוף “לחטוא בכתיבה”, הרומז ל”חטא” מורכב ותלוי הֶקשר שנצבע בַּגוונים שנותנת בו החברה ומשקף את ערכיה, משאלותיה, פחדיה ואיסוריה.

הספר דן בחלקם של הכתיבה ו”חטאיה” בתהליכי החילון והמודרניזציה ומגלה בהם פנים שלא נחשפו עד כה. סופרי תקופת ההשכלה העתיקו את הבכורה מן הדיבור אל הכתיבה וחוללו תמורה עמוקה בתרבות ובחברה היהודית בת זמנם. יציאתם אל “מחוץ לשיטה” בהבניית האינדיבידואל היהודי כ”סובייקט נאור” שהכתיבה ממלאת תפקיד מרכזי בכינון זהותו הייתה אחד ממנועיו של המהלך המהפכני, שאותותיו ניכרו בתחומים מרכזיים של התרבות היהודית: בתפיסת הלשון, הטקסט והפרשנות, בתפיסת הקריאה, בהגדרת הידע, ארגונו ודרכי מסירתו, בדרכי ההוכחה וההוראה, בתפיסת החשיבה הביקורתית, במעמדו של הטקסט הקנוני ובמעמדה של התבונה כמקור הסמכות והידע.

איריס פרוש היא פרופסור (אמריטה) במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מחקריה עוסקים בספרות ובביקורת הספרות בתקופת ההשכלה והתחייה ובהקשרים התרבותיים, החברתיים והאידאולוגיים של ספרות זו. ספרה קנון ספרותי ואידאולוגיה לאומית ראה אור בהוצאת מוסד ביאליק ואוניברסיטת בןֿגוריון בנגב, תשנ”ב. ספרה נשים קוראות: יתרונה של שוליות ראה אור בהוצאת עם עובד, תשס”א, וזכה בפרס זלמן שזר לשנה זו.

 

תוכן העניינים

פתח דבר 11

מבוא 21

מחקר האוריינות בין חקר הקריאה לחקר הכתיבה 21

אוריינות, כתיבה וספרות יפה בתקופת ההשכלה והתחייה 25

עדיפות הדיבור על הכתב כצופן תרבותי 28

פרק ראשון

אוריינות: תיאוריה, מתודולוגיה, אתנוגרפיה 31

דיבור וכתב: מאפלטון עד דרידה 31

“לימודי האוריינות החדשים”, המודל האוטונומי והמודל האידיאולוגי 37

“לימודי האוריינות החדשים” והמקרה של החברה היהודית 46

סיפורי חיים, סיפורי קריאה ומשמעות האוריינות:
כותבים וכתיבה בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשעֿעשרה 49

פרק שני

קריאה ללא כתיבה ומיתוס האוריינות האוניברסלית בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשעֿעשרה 55

מעמד הכתיבה, הוראתה ושימושיה 55

חקר האוריינות היהודית ומיתוס האוריינות האוניברסלית 60

בין חקר הקריאה לחקר הכתיבה 64

מעמד הכתיבה ודיוקנם של לומדיה ומלמדיה 66

בחדר ומחוצה לו: משמעות הכתיבה ודימוייה 75

הכתיבה ודימוייה המגדריים 80

דרכי ההוראה בחדר וחקר האוריינות היהודית:
בין פונקציונליזם לאפולוגטיקה 88

 

פרק שלישי

עדיפות הדיבור על הכתב בחברה החסידית 103

אתנוגרפיה של קריאה ללא כתיבה בחברה החסידית 103

איֿידיעת הכתיבה והכריזמה האוראלית 110

בין הצדיק לסופרו: ההילה האוראלית ומנגנוני הפיקוח על הידע 117

הדיבור, הספרים וחטא הכתיבה 127

כתיבה, גאווה ומגדר: סיפורי חיים 139

מדיניות ההדפסה ותוצאותיה הפרדוקסליות 143

הדפסה והשכלה 146

פרק רביעי

עדיפות הדיבור על הכתב בחברה המתנגדית 155

זיכרון וידיעה, שיטות הלימוד והדומיננטה האוראלית 155

מלחמתה של תורה: פומביות, דיאלוג, דיאלקטיקה 162

לימוד, קריאה ומה שביניהם: מאוריינות דתית לקריאת ספרות מודרנית 165

מדרג החשד וגבולות הלגיטימיות: פרקטיקות הכתיבה בחוגי הלומדים 171

“דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב”:
היבטים כמוֿהלכתיים של עכבות הכתיבה 184

דיבור וכתב בחברה המסורתית: סיכום ביניים 190

פרק חמישי

שבכתב ושבעל פה: מעמד, מגדר ודימויי הקורפוסים 198

מדרג הקורפוסים והריבוד המעמדי והמגדרי 198

המקרא והאגדה: מורשת נחלת האם 201

“המקרא – אמי, ואבי – התלמוד”:
התשוקה אל המיתוס והזהות המגדרית 206

התשוקה אל נחלת האם והלגיטימציה המסויגת שניתנה לה 212

פרק שישי

הבערות המכֻוונת בלשון העברית 221

“זה הוא דקדוק ואין לומדים דקדוק” 223

בערות מכוונת 228

צידוקיה הגלויים וגורמיה הסמויים של הבערות המכוונת 239

“ומנעו בניכם מן ההגיון” ומעמדה של הספרות העברית החדשה   244

“הדקדוק היה בעוכרי המשכילים” 254

מי הוא “בעל הלשון”? 259

בסבך הפרדוקסים של הטהרנות המקראית 261

פרק שביעי

מלשון האם ללשון האב:
לימוד הדקדוק, הקריאה והכתיבה בעברית כטקס מעבר 265

טקסי מעבר וטקס המעבר המשכילי 266

הכתיבה ביידיש והפמיניזציה של הכתיבה 270

דעת וארוס: נרטיב של התבגרות 274

“מים גנובים ימתקו”: סיפור ההתבגרות כסיפור של קריאה 280

הלשון העברית וטקס ה”המרה” המשכילי הגברי 283

ההשתלבות בחברת המשכילים:
מדומיננטה אוראלית לדומיננטה של כתיבה   302

כתיבה, לשון, מגדר ולאום 307

פרק שמיני

“עשיתי לי פנקס של נייר חלק”: חטאי הכתיבה וכינון הסובייקט 311

חטאי לימוד הכתיבה 312

איֿהמוגדרות הז’אנרית ואִתגור הגבולות בין קודש לחול 316

על קו התפר: הסגנון השיבוצי
והמעבר מדומיננטה אוראלית לדומיננטה של כתיבה 322

חטאי הכתיבה והזהות החצויה 326

חטא הגאווה והכתיבה הווידויית 337

חטאות נעורים: בין היבריס לארוס 340

הכתיבה כמוקד של קונפליקט עם האב 349

הכתיבה וכינון הסובייקט 359

הכתיבה כטרנסגרסיה והתמורה בתרבות הספר 366

פרק תשיעי

על חטא שחטאנו בכתיבה   371

בין “דיבור שבעל פה” ל”דיבור שבכתב”: בימים ההם לש”י אברמוביץ 378

המשאלה הנכזבת להרמוניה:
“אגדת הסופר” לש”י עגנון ו”לילית” לדוד פרישמן 400

לא לשם שמים: “בלתי לה’ לבדו” לש”י לעגנון 419

מעמד הכתיבה בין מסורת למודרנה 425

ביבליוגרפיה 431

מפתחות

מפתח העניינים 457

מפתח השמות 469