ראשי » סיפורת » החיים יפים, אחי

החיים יפים, אחי



Yaşamak Güzel Şey Be Kardeşim

,

תרגום: רמי סערי

מס' עמודים: 222 / תאריך יציאה: 2017

דאנאקוד: 249-50472 / מסת"ב: 978-965-540-695-5

₪84   67.20

תיאור

תיאור

נָזִים חִיכְּמֵת, מגדולי המשוררים במאה העשרים, כתב את “החיים יפים, אחי” זמן קצר לפני מותו. ספר זה, יצירת הפרוזה היחידה של חִיכְּמֵת אשר זמינה בלשוננו, מצטרף עתה לשירתו הנהדרת שאחדות מפניניה כבר תורגמו לעברית.

 

גב הספר

גב הספר

איך ייתכן לענות ביושר על השאלה השגורה מה היא משמעות החיים? כיצד נוכל לראות בעולמנו גם יופי, גם שמחה וגם טוּב למרות הקושי, על אף הסבל וחרף הצער? באיזו דרך אמור לבחור אדם צעיר כדי להתמודד היטב עם עתידו? ואילו דברים יעדיף לזכור מעברו אדם מבוגר כדי שיוכל להמתיק את ההווה, לדבוק בתקווה כלשהי ולהמשיך בעשייה כל עוד יאפשרו לו זאת חייו? הרומן “החיים יפים, אחי” הוא יצירה מרתקת הטומנת בחובה סיפור חניכה מרגש, עלילות אהבה מפעימות ואנקדוטות אשר מתמקדות הן בגורלות אנוש והן בצמיחה פרטית, חברתית ורעיונית. בחלק הארי של הרומן העוסק במעורבות אישית בחיי החברה ובעשייתם הפוליטית של אנשים צעירים, שזור שפע מרחיב אופקים של יסודות אוטוביוגרפיים השאובים מחייו הסבוכים ורבי התהפוכות של היוצר.

 

נָזִים חִיכְּמֵת, מגדולי המשוררים במאה העשרים, כתב את “החיים יפים, אחי” זמן קצר לפני מותו. ספר זה, יצירת הפרוזה היחידה של חִיכְּמֵת אשר זמינה בלשוננו, מצטרף עתה לשירתו הנהדרת שאחדות מפניניה כבר תורגמו לעברית.

 

המשורר והסופר הטורקי נָזִים חִיכְּמֵת שנולד בסלוניקי בשבעה-עשר בינואר 1902 ומת במוסקבה בשלושה ביוני 1963, נחשב לאחד היוצרים החשובים ביותר בספרות ארצו ובספרות העולם גם יחד. חִיכְּמֵת קנה את תהילתו גם ביצירתו הספרותית העשירה והמעמיקה וגם במחיר האישי הכבד שנגזר עליו לשלם עקב תפיסותיו הפוליטיות ומחמת מאבקו האמיץ על צדקת דרכו – בין השאר מעקב, רדיפות, מאסר, התעללות, השפלות, חולי, גלות ונדודים. בערוב ימיו, בשנת 1962, עלה בידו להעלות על הכתב בספרו “החיים יפים, אחי”, אחד משלושת הרומנים שכתב, כמה מן החוויות המרגשות שזימנו לו חייו.

מתוך הספר

מתוך הספר

המשרתת מלפנים, אַחְמֵט מאחוריה, כך נכנסו אל תחום השביל המרוצף. השביל היה רחב, אפלולי, צונן. מדוע הנערה הזאת הולכת ככה, על קצות אצבעותיה? האם יש חולה בבית? פתאום נוכחתי לדעת שגם אני פוסע כך. לעזאזל, נראה כאילו אני חושש שמא אעיר מישהו. אַחְמֵט התחיל להרעיש בעקבי נעליו המבורזלים כמו היו פרסות סוסים. בעיקשות.

הם נכנסו לטרקלין גדול. היה שם אפלולי אף יותר מאשר בשביל.

“שתחכה קצת, זה מה שהאדון אמר. הם באמצע הארוחה.”

אַחְמֵט התיישב אפוא על אחת הכורסאות הגדולות המרופדות בבד פשתן. אני יודע מה יש מתחת לריפוד: תגליפי עץ מוזהבים, קטיפה אדומה. כמו הרהיטים בבית הפאר של סבא שלי באִיסְקִידָר.

חדר האוכל נמצא מאחורי דלתות הזכוכית האטומה הקבועות בקיר שמימין. בטני מקרקרת מרעב. תחושת הרעב של אַחְמֵט הלכה וגברה עוד ועוד בעטיו של ניחוח האוכל ולמשמע קרקוש הסכו”ם. לפניו עומדת שידה עשויה עץ אלון ובה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש… חמש מגירות. אני פוקח ועוצם עיניים פעם אחר פעם תוך שאני מביט בראי הקבוע בה. אני גם מגרד את האף. ומושך בלי הרף את שפמי, את שפמי הדקיק, שתהיה מן הסתם משום התרברבות מצידי לומר שכמוהו כשרוך משי, לעזאזל.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “החיים יפים, אחי”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *