מחיר קטלוגי:
99
₪
מחיר באתר:
₪99.00 ₪69.30
הספר הזה הוא שי למדינת ישראל ליום הולדתה השבעים, ממי שהייתה בת שבע בזמן הקמתה. הוא מספר על מולידיה הפחות מוכרים מנקודת מבט לא שגרתית: הגיבורים הם לא חלוצים סוציאליסטים שהגיעו ממזרח אירופה אלא סוחרים, תעשיינים ופוליטיקאים מפוכחים, שחיו בגרמניה ובאנגליה והגיעו שם למרום החברה. הספר כתוב בצורת סידרה של תמונות בזמן הווה, ללא כל דברי פרשנות. הוא מבהיר בצורה מוחשית מדוע העם היהודי זכאי וראוי למדינה. הוא מספר על חמישה דורות של אנשים שאפתנים וחסרי סבלנות, שמצטיינים ביכולת להפיק דברי ערך מחומרי פסולת. זוהי כרוניקה משפחתית שמתחילה בשלהי המאה ה-18 בפולין, עוברת לגרמניה ולאנגליה, ומסתיימת ב 1948, עם קרב טירה הכושל והכרזת העצמאות. הספר עשיר באירועים, וחלקים ניכרים ממנו מבוססים על מקורות שלא נחקרו עד כה.
חלק א: גרמניה– תעמוד בשקט, מאיר! קצת סבלנות! זאת החופה שלך! ככה לא מתנהג חתן. עוד מעט יגיע תורך. מה אתה עושה? זה לא הזמן ללוש נרות. תיזהר מהאש!רק חודשיים אחרי הברֿמצווה שלו הוא עומד מתחת לחופה לצידה של ילדה לא מוכרת, גבוהה ממנו, צווארה דק כמו גרון של תרנגולת מבושלת. כשהציץ בה ראה שיש לה נחיריים ארוכים וצרים, שפתיה פשוקות קצת והשיניים הקדמיות שלה נשענות על התחתונות. אמרו לו שקוראים לה בַּסְיָה, ושהם יהיו עכשיו בעל ואישה ויישנו יחד בחדר אחד. הוא לא פחד מזה, אבל היה מעדיף מישהי לא כל כך רזה.מאיר שונא לעמוד ולשבת זמן רב במקום אחד. רגליו, ידיו ופאותיו מקפצות ומיטלטלות תמיד לכל עבר, אבל עכשיו אין ברירה: ארבעים ושנים ילדים עמדו באותו יום, ט' באב התק"ט (2 באוגוסט 1759), מתחת לחופות בחצר בית הכנסת. ביום הקודם, אחרי שמונה ימים שאוכלים בהם רק אטריות, קלמן השדכן נכנס הביתה, ובעיניים לטושות וגבות מורמות סיפר שיצא חוק חדש: החל ממחר יהודים לא יוכלו להינשא לפני שמלאו להם עשרים וחמש!– הם אומרים שאצלנו ההורים מחתנים ילדים כדי להשתמט מהגיוס. אם אתם רוצים להציל את הבן שלכם מהצבא, חייבים להעמיד חופה מחר. פיקוח נפש! מי יחזור הביתה אחרי עשרים וחמש שנים בקסרקטין של גויים? גם ילדים בני שמונה ותשע יינשאו מחר! בלי בדחנים, בלי תזמורת, בלי סעודת מצווה, בגלל תשעה באב, ככה עושים כשיש נישואי בהלה!בת כמה בסיה – מי יודע? תאריכי לידה של בנים נרשמו כדי לדעת מתי לחגוג ברֿמצווה ומתי להיזהר מהגיוס. עשר שנים עברו מהחתונה והיא עדיין לא ילדה בן, ואפילו לא בת. מאיר הביא אתו הביתה את הריח מהשוק שם עבד בניקוי דגים, והריח מילא את המיטה. הוא לא אהב את האוכל שבסיה בישלה. בערב לפני השינה הוא ניסה להסביר לה איך לבשל את הדגים, ולמחרת כשהיא לא הצליחה הוא היה משליך את הצלחת אל הרצפה בכוח, והיא הייתה צריכה לאסוף את השברים ולקנח את הרצפה ואת דמעותיה. אימה תלתה על צווארה אבן עגולה ולבנה עם חור, שהייתה מונחת שבוע קודם לכן בקן של עורב, ואמרה לה למשש אותה שמונה עשרה פעמים לפני השינה. חודשיים לאחר מכן בסיה התחילה להרגיש בחילות ולהקיא. בטנה הלכה ותפחה לנגד עיניו המשתאות של מאיר. לילה אחד היא התחילה לצעוק ולא חדלה עד עלות השחר. מאיר רץ לקרוא למיילדת. בבוקר יצא לשוק וכשחזר בערב היא עוד צעקה. כדי להקל על הכאבים המיילדת קשרה לרגלה הימנית נוצה של חסידה, והשקתה אותה יין חם מעורבב בחלב של כלבה. לאחר יומיים נולדה סוף סוף תינוקת, שבכתה בקול חלש. קראו לה אלקה.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת