ראשי » סיפורת » גם בתל אביב יש אופטומטריסטים

גם בתל אביב יש אופטומטריסטים

עריכה: נעמה ציפרוני, נעמי כרמל

מס' עמודים: 238 / תאריך יציאה: 2018

דאנאקוד: 249-50516 / מסת"ב: 978-965-540727-7

₪79   63.20

גב הספר

גב הספר

“בכתיבתה הספרותית התמחתה רינה עוזיאל בלומנטל בייצוגים של עברים היסטוריים למיניהם. ברומן גם בתל אביב יש אופטומטריסטים כישרונה זה מגיע לשיא מרשים ומרגש במיוחד. דרך סיפוריהן של שלל דמויות בדיוניות, היא מצליחה לתאר את גורלם הטרגי של יהודי גרמניה בתקופת עליית הנאצים לשלטון, את העלייה לארץ ישראל ואת האמביוולנטיות שהייתה כרוכה בכך לגבי רובם.  היא עושה זאת תוך הימנעות וירטואוזית מהיגררות לקלישאות ותכתיבים אידאולוגיים.”

פרופסור אמריטוס משה צוקרמן, המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות על שם כהן, אוניברסיטת תל אביב

 

“בכתיבה קולחת ויפה פורשׂת רינה עוזיאל בלומנטל יריעה רחבה ורבת רבדים הכורכת זיכרונות והיסטוריה, עבר והווה שמאפיינים את מצבם האישי, החברתי, הרוחני והנפשי של אנשי העלייה המיוחדת הזאת. היא מיטיבה לתאר את חווית השבר אך גם את הנחישות ליצור משמעות בעולם שנשאר במידה רבה זר.”

דוקטור רחל ליבנה פרוידנטל, מכון לאו בק ירושלים לחקר יהודי גרמניה ומרכז אירופה

 

“הרומן מתאר תיאור אותנטי וכן של בעיית היֵקים בארץ.”

משה צימרמן, פרופסור להיסטוריה גרמנית, האוניברסיטה העברית ירושלים

רינה עוזיאל בלומנטל היא ילידת תל אביב (1944), שחקנית במקצועה. פרסמה מסיפוריה בכתבי העת פרוזה, מאזניים ועיתון 77. ספריה הקודמים: האצבעות של אלוהים (ספרית מעריב, 1997), המצאה, זיכרון (זמורה ביתן, 2002), סבא פגסוס קראתי לו (כרמל, 2011). זוכת פרס אקו”ם, “נוצת הזהב”
(2002).

מתוך הספר

מתוך הספר

פרולוג

 

 

 

במרחק חמישים קילומטר מברלין בארמון קטן שקנה ושיפץ, מבלה וַלְטֶר רַתֶנַאוּ את סופי השבוע. שכנו, הקנצלר הפרוסי, תֶאובַלְד פוֹן בַּתמןֿהוֹלְווֶג, מבקר אצלו שם לעתים. הם יושבים על כורסאות מרווחות, מנורה חבויה תחת אהיל רחב צובעת בצהוב את הסלון שמרוהט באיפוק אלגנטי. השניים משוחחים בערנות בעת שמשרתת צעירה מוזגת תה לספלים דקים. בחורף, כשהשלג מכסה את אדני החלונות, הם נפגשים לעתים רחוקות. באותו החדר, על אותן כורסאות. המשרתת מגישה שיכר כהה והאח המבוערת מגיבה לצלילי קרנות היער אשר מבשרות את הפתיחה לסימפוניה הרביעית של ברוקנר. הם מאזינים.

בקיץ הם יוצאים אל הגן ופוסעים בשביליו עד שולי היער.

קרן שמש מנתרת בין העלים, מטילה על חליפותיהם הגזורות היטב כתמי אור. מקלות ההליכה המהודרים שלהם ננעצים באדמה הלחה.

על מה הם משוחחים? והאם דבריו של רַתֶנאוּ מוטמעים היטב בתודעתו של האציל הפרוסי, שחרף הידידות אינו יכול להתעלם מכך שרעו הנו יהודי אשר מסרב בעקביות להמיר את דתו? האם פון בֶּתְמַןֿהוֹלְווֶג יורד לסוף דבריו כאשר הוא מזכיר את הפער הנשמר בין גרמנים יהודים לגרמנים נוצרים, כמו אצל נאהבים, השומרים על ייחודו של כל צד בתוך גבולות המחויבות ההדדית? וכשהוא מדבר על ניכור ואהבה בחיבור המורכב בין גרמנים נוצרים לגרמנים יהודים, האם מקשה הקנצלר הפרוסי ושואל אם אכן מתקיימים יחסי קרבה כאלה, האם אין אלה היהודים אשר מקפידים על הריחוק? וּוַלטר הצעיר, האם הוא מהרהר לרגע ומסביר שהריחוק שהגרמנים הנוצרים מגלים כלפי הגרמנים היהודים שקול כנגד הקרבה שאלה האחרונים מתעקשים להביע. ולאחר הדברים הנרגשים הללו, האם משתררת ביניהם שתיקה? האם הם משנים את תנוחת הישיבה על הכורסאות הנוחות או עומדים מלכת. אפשר שמי מהם שולף סיגריה מתוך קופסת כסף שטוחה ושם אותה בפיו? האם האציל הפרוסי תוהה בינו לבינו כיצד משכיל וַלטר רַתֶנַאוּ לשמור על מעמדו בעילית הכלכלית והאינטלקטואלית של הרייך הקיסרי.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “גם בתל אביב יש אופטומטריסטים”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *