חכמת נשים

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" נאמר לאחר בריאת האישה מצלעו של אדם (בראשית ב, כד). "וְאֶל אִישֵׁך תְּשׁוּקָתֵך וְהוּא יִמְשָׁל בָּך" נאמר כעונש לחווה עקב אכילת התפוח.אף אחת מאמירות אלו לא התקיימה במציאות התנ"כית.בתקופת התנ"ך הנשים הן אלה שנאלצו לעזוב את משפחתן וללכת לבית הבעל שאביהן בחר עבורן. מסיבה זו לא התממש גם המשפט השני. לא תשוקה לגבר הייתה בילדה בת אחתֿעשרה או שתים-עשרה לגבר המבוגר ממנה בשנים רבות ברוב המקרים, אלא פחד ממנו. תשוקת הגבר לאישה גרמה לו לקחת אותה, לא ללכת אחריה.זה הבסיס לחברה הפטריארכלית בימי התנ"ך שבה הגבר מכתיב את מהלך חיי האישה מלידתה ועד למותה. החברה הזאת לקחה מהאישה לא רק את כוחה לגרום לגבר לדבוק בה ולעזוב את ביתו, אלא גם את תשוקתה אליו. מיניות האישה הפכה ממקור הנאה שבכוחו לפתות, למגמתית – לידת ילדים ושמירה על המשכיות שושלת הגבר המבטיחה את המשך קיומו של עם ישראל.מיניות שאינה למטרות אלה נתפסה כמושחתת, והיא שיצרה את הפיצול בדמות האישה – אם ולילית.גישה זו לאישה הולידה את רוב סיפורי התנ"ך על נשים, גם את הסיפורים על הנשים שעשו מעשים המנוגדים לרצון בעליהן או אביהן. האם היה עם ישראל קיים ללא שרה ורבקה? האם משה ודוד היו הופכים למנהיגינו הגדולים ללא יוכבד, מרים, בת פרעה ומיכל? האם שלמה היה נעשה למלך, בונה בית המקדש, אלמלא בת שבע?