חלומות בטטראן, בגדאד

הספר הוא אוטוביוגרפיה של המחבר, אך הסיפורים והאירועים האישיים מציגים בפנינו מסכת חיים של משפחה ענפה ("חמולה") בשכונת טטראן בבגדאד ומאבקה לשרוד בתנאי עוני ורדיפות של השכנים המוסלמים. המחבר מספר בגילוי לב ובהומור על מנהגים משונים שחלפו מן העולם, על מקצועות של פעם, על אמונות תפלות ו"טיפולי סבתא" כמרפא למכאובים ומחלות."מאז שהתחלתי ללכת ולנעול נעליים סבלתי מכאבים ברגליים. ניסו כל מיני 'תרופות סבתא', ובמקרה שלי – 'תרופות אמא', על מנת לרפא את הכאב הזה. הייתי יושב בחצר, כשהרגליים מרוחות בנפט, כדי שיתחממו בשמש הלוהטת. הכאב לא חלף ואני נשארתי נודף ריח של נפט. עוד טיפול מקובל נגד כאבים היה לקדוח בקרסול הרגל חור קטן ולהכניס בו גרגר חומס, לעטוף את האיזור בתחבושת ולחכות שמהמקום הזה תצא מוגלה. ככל שיצאה יותר מוגלה השמחה היתה גדולה. היו מנקים את המוגלה ומסבירים שיחד עם המוגלה והדם יוצאת המחלה מהגוף. ברור שבמצב זה כאבי הרגליים המקוריים 'נעלמו' ועברו לקרסול המזוהם.פרופ' ששון סומך, חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה, כתב בהקדמה לספר:"לפנינו מסמך אנושי מרתק, שחברו בו גם-יחד כנות וכשרון המספר. בכל פרק מפרקי הספר אנקדוטות מופלאות המשקפות את חייו של המחבר בילדותו, בבחרותו ובבגרותו, ומהן עולה גם תמונה אמיתית ומרתקת של המצב החברתי והפוליטי של מיגזר גדול מיהדות בגדאד בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20."