ראשי » סדרת "אלדורדו" לסיפורת לטינו-אמריקנית » בונסאי; חייהם הפרטיים של העצים

בונסאי; חייהם הפרטיים של העצים

תרגום: מספרדית: רוני קלאוס / עריכה: ינון קחטן

₪79   63.20

גב הספר

גב הספר

מספרדית: רוני קלאוס
בונסאי הוא סיפורו של אדם שמסתגר בחדרו לאחר שאהובתו עוזבת אותו, ומחליט להקדיש את זמנו לניהול יומן קפדני המתאר את השינויים העוברים על עץ הבונסאי שהוא מגדל. חוויותיו האנושיות והספרותיות של הגיבור בספר מאירות את נפשו המיוחדת באמצעות סיפור בלתי נשכח ופרוזה מרגשת.
בחייהם הפרטיים של העצים, העלילה מתרחשת כולה בלילה אחד. חוליאן ממתין לחברתו, שמאחרת לחזור הביתה, ומרדים את בתו החורגת, דניאלה, באמצעות סיפורים על חייהם של העצים. תוך כדי כך הוא נזכר בעבר ומדמיין את העתיד בפירוט רב כל כך, שבנקודה מסוימת מִטשטש ההבדל בין דמיון למציאות.
שתי הנובלות הללו הן פנינות ספרותיות קטנות הכתובות בצורה מינימליסטית, קפדנית ומדויקת – “נובלות בונסאי”.
אלחנדרו סמבּרה הוא התגלית הספרותית הגדולה בספרות הצ’יליאנית העכשווית, לצד רוברטו בולניו. מדובר במשורר צעיר שחצה את הגבול לעבר הפרוזה, דווקא במדינה הרוויה בשירה איכותית. התוצאה המיוחדת משתקפת בבירור בנובלות שלו.

“הנובלה חייהם הפרטיים של העצים מציבה את אלחנדרו סמברה כאחד היוצרים המעניינים ביותר מבין הדור הצעיר של הסופרים” אלברו אנריגה
“סמברה הוא אכן החלוץ של הגל הספרותי החדש” The Nation
“בונסאי, הנובלה של אלחנדרו סמברה, דומה מאוד לבונסאי, האמנות היפנית: היא קטנה ומרהיבה… שניהם, הספר והעץ, ללא ספק מרתקים… בונסאי נקרא כמעט כמו חלום” קארטרלי

סמברה

סמברה

אלחנדרו סמבּרה, סופר, משורר ומבקר ספרות, נולד בסנטיאגו דה צ’ילה בשנת 1975. כיום הוא מלמד ספרות באוניברסיטת דייגו פורטאלס בסנטיאגו וכותב בעיתונות הצ’יליאנית.
סמברה נחשב ליוצר המוביל מבין הסופרים מהדור הצעיר בצ’ילה. ספרו הראשון בונסאי קיבל את פרס מבקרי הספרות הצ’יליאנים עבור הרומן הטוב ביותר.
הוא פרסם גם את ספרי השירה מפרץ חסר טעם ( 1998 ) ותזוזה ( 2003 ), ואת קובץ המאמרים בלי לקרוא ( 2010 ).

בונסאי

בונסאי

בסוף היא מתה והוא נשאר לבד, למרות שלמעשה הוא כבר היה לבד כמה שנים לפני המוות שלה, של אמיליה. נניח שקוראים לה או שקראו לה אמיליה, וששמו הוא, היה ויהיה חוליו. חוליו ואמיליה. בסוף אמיליה מתה וחוליו לא מת. השאר הוא סתם ספרות:
הפעם הראשונה שבה הם ישנו יחד הייתה במקרה. היה מבחן בקורס דקדוק ספרדי ב’; אף אחד משניהם לא שלט בחומר, אבל מאחר שהם היו צעירים, ובאופן עקרוני היו מוכנים לעשות הכול, הם היו מוכנים אפילו ללמוד לבחינה בדקדוק ספרדי ב’ בביתן של התאומות וֶרְגַרָה. הסתבר שקבוצת הלימוד גדולה הרבה יותר מהצפוי: מישהו השמיע מוזיקה והסביר שהוא רגיל ללמוד עם מוזיקה, אחר הביא וודקה וטען שקשה לו ללמוד בלי וודקה, ושלישי הלך לקנות תפוזים, כי וודקה בלי מיץ תפוזים נראתה לו דבר בלתי נסבל. בשלוש לפנות בוקר הם היו שיכורים לחלוטין, כך שהחליטו ללכת לישון. אף על פי שחוליו היה מעדיף לבלות את הלילה עם אחת האחיות ורגרה, הוא ויתר במהירות והסכים לחלוק את החדר המיועד לעובדי משק הבית עם אמיליה.
בעיניו של חוליו לא מצא חן שאמיליה שואלת כל כך הרבה שאלות בכיתה, ובעיניה של אמיליה לא מצא חן שחוליו מקבל ציון עובר בקורסים אף על פי שהוא כמעט לא מגיע לאוניברסיטה, אבל באותו לילה שניהם גילו את נקודות ההשקה הרגשיות, שעם קצת רצון טוב כל זוג מסוגל לגלות. מיותר לציין שהלך להם גרוע בבחינה. שבוע לאחר מכן, בשביל לגשת למועד ב’, הם שוב למדו אצל האחיות ורגרה ושוב ישנו יחד, למרות שבפעם השנייה הזאת הם לא היו חייבים לחלוק חדר, כי ההורים של התאומות נסעו לבואנוס איירס.
קצת לפני שהיא התחילה לצאת עם חוליו, אמיליה החליטה שמעכשיו היא תזדיין, כמו הספרדים, לא תעשה אהבה עם אף אחד, היא לא תשכב ולא תעשה סקס עם אף אחד, ובטח שלא תשתגל או תשתרלל. זאת בעיה צ’יליאנית, אמרה אמיליה לחוליו באותו הלילה, בחופשיות שנולדה אצלה רק בחשכה, ובקול נמוך, כמובן: זאת הבעיה של הצ’יליאנים הצעירים, אנחנו צעירים מדי בשביל לעשות אהבה, ובצ’ילה אם לא עושים אהבה אפשר רק להשתגל או להשתרלל, אבל אני לא רוצה להשתגל או להשתרלל אתך, אני מעדיפה שנזדיין, כמו בספרד.

חייהם הפרטיים של העצים

חייהם הפרטיים של העצים

חוליאן מסיח את דעתה של הילדה באמצעות “חייהם הפרטיים של העצים”, סדרת סיפורים שהמציא כדי להרדים אותה. הגיבורים הם עץ צפצפה ועץ בָּאוּבָּבּ אשר במהלך הלילה, כשאף אחד לא רואה אותם, משוחחים על פוטוסינתזה, על סנאים ועל היתרונות הרבים שיש לעצים לעומת בני אדם, חיות, או לעומת מה שהם קוראים לו חתיכות בטון טיפשיות.
דניאלה אינה בתו, אבל קשה לו שלא לחשוב עליה כעל בת. חוליאן הגיע למשפחה לפני שלוש שנים, זה היה הוא שהגיע, ורוניקה והילדה כבר היו, היה זה הוא שהתחתן עם ורוניקה וגם, במובן מסוים, עם דניאלה, שבתחילה גילתה התנגדות אבל לאט לאט החלה להשלים עם חייה החדשים: חוליאן יותר מכוער מאבא שלי, אבל נחמד כמוהו, נהגה לומר לחברותיה, אשר הנהנו בכובד ראש בלתי צפוי, אפילו בחומרה, כאילו הבינו לפתע שהגעתו של חוליאן אינה מאורע חולף. במרוצת החודשים האב החורג הצליח אפילו לתפוס מקום בציורים שציירה דניאלה בבית הספר. ציור מסוים אחד ניצב במקום שחוליאן יכול תמיד לראות: הם בחוף, שלושתם, ורוניקה והילדה מכינות עוגות מחול, והוא מופיע בו לבוש בג’ינס כחול וחולצה, קורא ומעשן, מתחת לשמש מושלמת, עגולה וצהובה.
חוליאן מכוער יותר מאביה של דניאלה אבל, לעומת זאת, הוא צעיר יותר; הוא עובד יותר ומרוויח פחות כסף, מעשן יותר ושותה פחות, עושה פחות ספורט – הוא לא עושה ספורט בכלל – והוא יודע יותר על עצים מאשר על מדינות. הוא פחות בהיר, פחות פשוט ויותר מבולבל מפרננדו. פרננדו, כך נקרא אביה של דניאלה, חייב להיות לו שם, גם אם הוא לא בדיוק האויב של חוליאן ולא של אף אחד אחר. שכן, למעשה, אין שום אויב. זאת בדיוק הבעיה, שבסיפור הזה אין אויבים: לוורוניקה אין אויבים, לחוליאן אין אויבים, לפרננדו אין אויבים וגם לדניאלה, להוציא חבר בטלן אחד, שאין לו מה לעשות בחיים חוץ מלהציק לה, אין אויבים.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “בונסאי; חייהם הפרטיים של העצים”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *