עינים שחורות גדולות

אוסקרראיתי שהספרים במדף התחתון לא מסודרים כרגיל, התכופפתי כדי לסדר אותם וכשהרמתי את עיניי ראיתי זוג נעליים ענקיות עומדות לפניי ומעליהן רגליים שלא נגמרות.הגבר שעמד לפניי נראה כבן ארבעים, שערו אסוף בגומייה ועיניו מחייכות ופיו סגור. בעלת החנות אמרה: "תכירי זהו אוסקר, העובד החדש שלנו. הוא יהיה אחראי על המחלקה הלועזית". הושטתי את ידי ואמרתי, "אני רחל, אשמח לעבוד אתך".בלבי חשבתי האיש ודאי זר, אינו משלנו. שאלתי אותו "מאין אתה?" והוא אמר "אני מגרמניה". אוי, חשבתי, עוד אחד שבא לכפר על עוון אבותיו, פלא שבחר לעבוד דווקא בחנות ספרים ולא התנדב לעבוד עם זקנים ונכים. בכל זאת יהיה מעניין לעבוד אתו.

***

הימים הבאים היו מסקרנים במיוחד, אוסקר נהג לשתף אותי בחוויותיו וסיפר לי דברים מעניינים. רק בשעות הצהריים מצאנו זמן לשוחח. כשהלקוחות המבוגרים נחים את מנוחת הצהריים, החנות נשארת כמעט ריקה. בילינו בשיחה נעימה על כוס קפה וכריך.בעדינות שאלתי אותו על סיבת בואו לארץ, והוא אמר לי: "אני יהודי, אמי אמרה לי שאני יהודי". נדהמתי כי מראהו הטעה אותי. הוא נראה כל כך שונה שהייתי בטוחה שהוא גרמני נוצרי. התברר שיש לו משפחה, אישה וילד, ושהוא בעצם צייר."את אשתי רונית הכרתי בבית הספר לאמנות. אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לעסוק רק באמנות כי צריך גם לפרנס את המשפחה. לכן אני עובד כאן וגם מטפל בקשישים; עבדתי גם כמה שנים בבית חולים אלין".