ראשי » סיפורת » בסתיו אשוב הביתה

בסתיו אשוב הביתה

תאריך יציאה: אפר-15

דאנאקוד: 249-50285 / מסת"ב: 978-965-540-333-6

₪69   55.20

גב הספר

גב הספר

איטה מתבוננת בחיי משפחתה ושכניה בעיר השלווה מינסק מזוביצקי מהיום שבו נכנסו אליה החיילים הגרמנים. שוב אין היא יכולה לשחק עם חברתה הטובה קאטיה; ילדי היהודים מורחקים מהלימודים בבית הספר; השלטון החדש אוסר על המסחר בשוק, ואמה נאבקת למצוא דרכים חדשות להתפרנס. איטה תורמת את חלקה בעיקר בסיפורים שהיא משחזרת או ממציאה למען אחיותיה הקטנות. למרות המאמצים של האם יש בבית פחות מה לאכול, ועוד פחות מזה… האם יצליחו לעבור את המלחמה בשלום?

אירית ר’ קופר חוותה את אימי המלחמה על בשרה, וזכתה לספר את סיפורה – וכן סיפורים רבים אחרים – ואף לחזור לעיר הולדתה עם נכדיה, כמסופר בספרה נשיט סירות נייר. כמה מספריה האחרים: בטרם בוא המבול, בקצה היער, המחבוא, סוף קיץ, תרמיל וזוג נעליים, הכול בגלל המלחמה וטנגו באחד במאי.

מתוך הספר

מתוך הספר

מתוך פרק ראשון:

ישבנו במרכז החצר ושיחקנו במשחק “חמש אבנים”, והנה נכנס אדם, נעמד לפנינו ומחא כפיים. היו לו קסדה ומדים של כבאי.

“נו, ילדים,” אמר איש מכבי האש, “הנה נייר, דבק ומספריים. תתחילו לגזור ולהדביק אל החלונות. הרי אתם יודעים שאם אווירונים מפציצים, ועל מנת שלא תיפצעו משברי זכוכיות – צריך להדביק אותם מראש… כך, אם חלילה ייפלו חתיכות, הן לא יפצעו אתכם.”

הבטנו באיש. הוא דיבר ברצינות רבה, הביט בנו בעיניו הכחולות המימיות, ואז המשיך להסביר מה עלול לקרות כאשר החלונות חשופים, והראה לנו מה לעשות.

בהתלהבות גדולה התחלנו לגזור פסיםֿפסים, דקים, ארוכים, כמו שביקש האיש, מתחרים זה בזה מי יגזור יותר והפסים של מי ישרים יותר, וכמה דבק סופג כל פס נייר…

אחרי זמן קצר מאסתי במלאכת ההדבקה ומיהרתי לשוק. בשוק תמיד מעניין יותר, ושם מתרחשים דברים שונים.

באתי לשוק. ראיתי חיילים פולנים מסתובבים ומדביקים כרזות גדולות.

רצתי בחזרה לחצר, ואמרתי: “בואו! בואו לשוק, תראו מה מדביקים שם!”

בשוק כבר נתלו רמקולים גדולים בכל הפינות, והשמיעו שירי לכת ושירי מלחמה.

שרנו את השירים, סבבנו בין הכרזות הצבעוניות שהראו חיילים צנחנים בחגור מלא מחייכים, וגם אווירונים נוחתים, מורידים אותם ארצה, והם מתפזרים בשדה מעובד. בכרזות אחרות היו שורות-שורות של חיילים צועדים לבושים במדים חדשים, פיהם פעור כמו פורצים בשירה.

“תראו, תראו כמה יפים החיילים,” אמרתי. “ותראו את הפרשים הרוכבים על סוסים דקי רגליים.”

“איטה, די!” אמר יוס’לה. “צריך לחזור לחצר ולגמור את העבודה.”

“בסדר,” אמרתי. חזרנו לחצר.

הגדולים אמרו: “יפה, יפה ילדים. אתם עושים דברים חשובים, ומתכוננים יפה למלחמה.”

בשובה הביתה, בעודה ניצבת על הסף, אמרה אמא, “איזה אי שקט שורר בשוק!” עיניה היו נעוצות בסבתא כאילו בשאלה, שמא יודעת היא את הסיבה. “בהלת קניות תקפה את האיכרים, והם קונים כמו משוגעים. אמנם הרווחתי לא רע, אבל ההרגשה לא טובה.”

סבתא הביטה באמא ולא אמרה דבר. גם היא לא הבינה מה מסתתר מאחורי בהלת הקניות. “מה עוד קורה?” שאלה לבסוף בקול רך.

אמא היתה עצבנית ומתוחה. “יותר מדי קישוטים ברחוב, ויש דגלים בכל פינות השוק, כאילו מתכוננים למצעד. רמקולים משמיעים שירי לכת… גם בלעדיהם מתפוצץ לי הראש.”

“אמרת בעצמך… מתכוננים לאיזה מצעד,” אמרה סבתא כמבינת דבר.

עכשיו נעשתה אמא עוקצנית. “מצעד? זה נראה כמו הכרזת מלחמה! ברחובות העיר תלויות תמונות של צנחנים, כרזות של חיילים צועדים בסך.”

“כן, משהו עומד לקרות,” אמרה סבתא. “בטח איזו חגיגה.”

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “בסתיו אשוב הביתה”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *