אמרה ירושלים – מזמורים ושירים

עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה בֵּין כְּבִישִׁים בִּירוּשָׁלַיִם, עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה — מִקְדָּשׁ מְעַטשֶׁל טֶבַע עַז, נוֹשֵׁם אֶת חַיָּיו, בֵּין שְׁקִיעוֹת עֶרֶב שַׁבָּת וִיצִיאָתָהּ,בְּחֶלְזוֹנוֹת, בְּעוֹרְבָנִים, בַּעֲצֵי זַיִת וּמָסִיק שָׁחֹר לְמַרְגְּלוֹתָם.שָׁמוּט, שָׁבוּת, צָלוּב לְכַפֵּר עֲווֹנוֹתמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְדַםמַכַּבִּים שֶׁלֹּא פָּרַח הַשָּׁנָה בַּחֲנֻכָּה־עָקֹב־מִדָּם, שֶׁלֹּא פָּרַשׂסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן עַל רִשְׁעַת הַגֵּר וְהַתּוֹשָׁב, שֶׁלֹּא טֹהַרמִטִּנּוּף מַעֲשֵׂינוּהַכצְּעַקָתָהּפִּסַּת אֲדָמָה מְבֹרָאָה בֵּין זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת. עֵמֶקעָזוּב לַעֲשָׂבָיו, לִנְשִׁימוֹתָיו, לַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה בְּנֵרוֹתחֲצָבִים נִצָּבִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד ט״וּ בִּשְׁבָטבְּכַרְכֻּמִּים צָצִים וּנְמוֹגִים, בְּרַקָּפוֹת פּוֹשְׁטוֹת וָרֹד עַל לְחָיֵי סְלָעָיו,וְהַיּוֹם עִם שְׁקִיעָהנִגְלוּ נַרְקִיסֵי רֵיחַ וְעֶדְנָה —כִּמְעַט כָּרַעְתִּי אַרְבַּע לְהַמְשִׁיךְ רוּחָם לִנְחִירַי.חֲרִישִׁיִּים הָיוּ צַעֲדֵי הַיְּהוּדִים בְּסִמְטְאוֹת צֵאת הַשַּׁבָּתטוֹפְפִים בְּקַפְטָנֵי חַג שְׁחֹרִים לְהוּבֵי יְלָדִים וְזָהָב. וְגַם אִם לֹאאֵלֵינוּ כִּוֵּן הַזָּקֵן בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁמּוֹלֵל פְּתִילִיּוֹת בְּשֶׁמֶן,רֻצְּפָה דַּרְכֵּנוּ טִפּוֹת אֵשׁ בָּעִיר פְּעוּרַת הַחַלּוֹנוֹתמִכְּאֵב הַמַּרְאֶה שֶׁבָּלְעָהוְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאלְקִרְבָּהּ... לִקְרָב... וְקָרֵב קֵץ...לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ מִתְלַעַלְעוֹת בְּלֹעוֹת צְעָקָה.בֵּין פִּיחַ וּכְבִישִׁים חוֹרֵץ מַרְבַד הַפְּרִיחָה נָקִיק לָבָן,מְסַמֵּן צְלָב, וְסַהַר, וְנֵס חֲנֻכַּת מִקְדָּשׁ סְבִיב קְהִלַּתסְלָעִים מֻרְכְּנֵי רֹאשׁ מְצֻפָּפִים בִּתְחוּם שַׁבָּתכְּאִלּוּ כְּבָר רִצְּתָה הָאָרֶץ שַׁבְּתוֹתֶיהָכּאְִלּו כּבְָרשָׁבתְהָ .17.12.2001