ראשי » סיפורת » אהבה מסותרת

אהבה מסותרת

עריכה: דליה טסלר

מס' עמודים: 269 / תאריך יציאה: 2018

דאנאקוד: 249-50520 / מסת"ב: 978-965-540-735-8

₪79   63.20

גב הספר

גב הספר

בכפר ערבי קטן בגליל נבחנת אהבתם של ורדה לוי ואישהּ, שהיה אהוב נעוריה מימי בית הספר התיכון בלוד – ח’מודה אבו זיאד. את שלוותו של הכפר טורדים אלמנטים הרסניים ועוכרי שלווה מבית ומחוץ. האם תשרוד משפחת אבו זיאד את האיבה משני עברי המתרס? וגם אם תשרוד את האיום מחוץ, האם תוכל לשרוד את האיום מבית, המגיח ללא שליטה מנפתולי הנפש, מהזיכרון האישי ומהזיכרון הקולקטיבי?

בפרוזה לירית וציורית עם נגיעות של סוראליזם מתאר הרומן אהבה מסוּתרת את מאבקה של המשפחה על קיומה ועל זהותה האחרת. שזורות בו גם אפיזודות הנוגעות לדמויות המשנה, החוֹווֹת שכול, אבדן ותחושה של תלישוּת בעולמות המתנגחים זה בזה ללא הכרעה.

 

חנה טואג היא סופרת תושבת ראשון לציון. סיפור פרי עטה, “עלים של חסה” זכה בפרס הסיפור הקצר של עיתון הארץ (2001). ספריה הקודמים: עלים של חסה, קובץ סיפורים קצרים (כרמל, 2004), לאורה (מודן, 2009), רומן זוכה בפרס קוגל לספרות יפה (2011), הרובע הקטן (אבן חושן, 2015).

מדברי הביקורת על לאורה: “לאורה הוא רומן ביכורים של חנה טואג, אך בשלותו הרעיונית והרגשית, בנוסף לערכו הספרותי, מאפשרים לראות בו אחד הרומנים המשובחים שנכתבו בישראל בשנים האחרונות”

פרופ’ יוחאי אופנהיימר, אוניברסיטת תל אביב.

מדברי הביקורת על הרובע הקטן: “בכל ספריה יש איזו תיבת תהודה של ניגון יהודי מרגש הפורטת בפיוטיות ומציירת עולם דימויים מקורי”

שלומית כהן אסיף, הארץ ספרים, אוקטובר 2015.

מתוך הספר

מתוך הספר

כמה אנחנו?

ליל גחליליות עבר על ו’רדה, עוד אחד מאותם לילות לבנים הפוקדים אותה לאחרונה. אורות מנצנצים עד הבוקר כמו נורת חשמל מקולקלת. מנצנצים ולא מחממים. ח’מודה ישן בסלון. זה זמן רב שהוא ישן בסלון, מאז שנגוו’ה נולדה. נחירותיו ניסרו את השקט וצפצופי נשימותיו נִדמו לציוץ ציפורים מבוהל. הוא התהפך על הספה הקשה כאבן בסלון, איזה חלום מבעֵת אותו? שאלה ו’רדה את עצמה והתהפכה אף היא על מיטתה. היא התגעגעה לדגדוגי האהבה שלו, שהיו מתחילים ממש באותה ספה ומשתרכים כמו שובל של בושם עד למיטתם הזוגית בחדר השינה.

“כמה אנחנו, יָא ו’רדה, כמה אנחנו?” היה שואל ומדגדג אותה בקצות האצבעות של הרגליים ומטפס משם לבטן וממנה אל גבעות שדיה הזקורות, עד שהיתה אומרת: “שניים, ח’מודה, אנחנו שניים: רק אני ואתה, אתה ואני,” ולא היה מפסיק לדגדג אותה, פושט את שתי ידיה לצדדים ואוזק את כפותיה בכפותיו, עד שהיתה מודה – “אחד, ח’מודה, אנחנו אחד.”

ועכשיו שנינו מתהפכים על המיטות – הוא שם ואני פה. לפני שלוש שנים התחיל הפירוד הזה לתת את אותותיו. לאחר שנולדה נגוו’ה, היתה ו’רדה מהרהרת על מיטתה בלילותיה הלבנים.

נגוו’ה נולדה לאחר תשע שנים של הריונות כושלים, שהסתיימו בוולדות מתים. כשנולדו התאומות לפני שתים עשרה שנה, היתה שמחה גדולה בבית. הם לא התווכחו על השמות הכפולים. ח’מודה הרשה לה לכתוב אותם בכפולות בתעודת הזהות. אמל ותקווה ושירין ושירה חיו בשלום בתעודת הזהות זו לצד זו, האחת מוצהרת, השנייה חבויה בתוך סוגריים, כאופציה לשעת חירום.

חוות דעת (0)

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה על “אהבה מסותרת”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *