תמונת הסופר




אלבר קאמי

אלבר קאמי (בצרפתית: Albert Camus; שבעה בנובמבר 1913 – ארבעה בינואר 1960) היה סופר ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם, זוכה פרס נובל לספרות.
כתיבתו של קאמי נעה בתחום שבין ספרות לפילוסופיה. הוא פרסם מסות פילוסופיות, רומאנים, נובלות, סיפורים קצרים, מחזות ואף כתב לעיתונות.

בחיבורו “המיתוס של סיזיפוס” תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני של אבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים. שאלתו היא מה הטעם לבכר קיום כזה על פני התאבדות. לפיו, האדם חש שחייו אבסורדים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבעולם, העומדים בסתירה חריפה אל מול רצונו האינסופי של האדם להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו. אף על פי כן, האדם החווה את האבסורד יידחה את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, המתבטאים בכך שהוא חי את האבסורד ולא נכנע לו. החיים האבסורדיים נמדדים על פי כמותם, ולא איכותם, שכן אין אמת מידה גבוהה שעל פיה אפשר לדרג חיים “טובים” או “לא טובים”. קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו של סיזיפוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפיסגה, תתגלגל האבן חזרה לתחתית ההר, וסיזיפוס יאלץ לדחוף אותה חזרה למעלה, וחוזר חלילה, לנצח. לכן הוא כותב: “די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח”. סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לו אושר.

לפני “המיתוס” פרסם קאמי את “הזר”, שבו הוא מתאר את תחושות הניכור של האנטי-גיבור (קאמי מכנה אותו “גיבור אבסורדי”) מרסו, צרפתי תושב אלג'יר, אשר הרג ערבי, לטענתו “בגלל השמש”, וממתין לביצוע גזר דין מוות שנדון לו. הגיבור של קאמי קר לחלוטין ונעדר כל רגש. הוא אינו בוכה בהלוויה של אמו, וזה פשעו האמיתי בעיניי החברה שהחליטה לחרוץ את דינו.

המחזה קליגולה, מתאר תחושת חוסר משמעות האופפת קיסר רומי לאחר מותה של אחותו האהובה, ולא מצליח למצוא לה פתרון גם בבולמוס של רצח. המחזה דן בחירות המוחלטת שבחיים האבסורדיים, בחובת האחריות ובהיבטים החברתיים שבאבסורד.

אחד מספריו החשובים של קאמי הוא “הדבר”, תיאור של תושבי העיר אוראן המתמודדים עם מגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים על פיהם, וכנגדם רק קומץ מנסים להילחם בנגע. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים.

ספר נוסף של קאמי, אשר בדומה לספר “המיתוס של סיזיפוס” משתייך לכתביו הפילוסופיים, הוא “האדם המורד”, המתייחס ל”הדבר”, ובו עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה, בשונה מ”המיתוס” שעסק בנקודת המבט של הפרט.

ספר אחר שלו הוא “הנפילה”, סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעין אנטי תזה לדמות מ”הזר”. ספר נוסף שכתב, שנמצא בתוך בוץ ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג קאמי, שכתיבתו לא הושלמה, הוא “אדם הראשון”. ביומנו כתב שתיכנן לכתוב עוד שלוש יצירות שהנושא המרכזי בהן הוא אהבה.

אדם הראשון שכתב קאמי בערוב ימיו מבוסס כמעט לחלוטין על סיפור חייו שלו. האוטוביוגרפיה האמנותית הזו כתובה סביב סיפורו של ז'אק שעולה בפעם הראשונה לקבר אביו שנפטר במלחמת העולם הראשונה מבלי שבנו יכיר אותו. הספר עוסק כולו בזכרונותיו, והוא מתאר בעיקר את הילדות כצרפתי עני באלג'יר. הספר פותח זוויות חדשות על האבסורד של קאמי, הן מבחינת מקורו והן מבחינת תוכנו. קאמי מעולם לא סיים את כתיבת הספר, וזה פורסם בידי בתו למרות היותו טיוטה לא גמורה.

בראיון לעיתונות הישראלית העידה בתו של קאמי על עצמה כעל יהודיה.

קאמי עסק גם בתרגום ובעיבוד של יצירות אחרים לכדי מחזות.

מספריו בעברית:

אדם הראשון, תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 1995.
הדבר, תרגם יונתן רטוש, עם עובד, 1953; תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 2001.
הזר, תרגם אהרון אמיר, משרד הביטחון, 1964; תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 1985.
כלולות, הקיץ, תרגמה אביבה ברק, הוצאת מעריב, 1988.
מיתת אושר, תרגם אהרון אמיר, הוצאת עם עובד, 1980.
הנפילה, גלות ומלכות, תרגם צבי ארד, מרחביה, 1959.
הנפילה, תרגם עמנואל פינטו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
גלות ומלכות, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, הספריה החדשה, 2016.

האדם המורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1971.
המיתוס של סיזיפוס: מסה על האבסורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1978.
מכתבים לידיד גרמני, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 1998.
נאומים בשוודיה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2000.
הרהורים על הגליוטינה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2008.
הזמן הזה II,I: כתבים פוליטיים, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2013.
הזמן הזה III : רשימות אלג’יריות 1958-1939, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2015.

לקוח מוויקיפדיה.

גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן