דרורי ואן פה

דרורֵי ואן-פֶּה, שנכתב ב-1962 בידי הסופר הסרבי-יהודי אֶריך קוֹש, מתייחד בהיותו אלגוריה הממחישה את דרכי צמיחתה, התפשטותה והתנחלותה-בלבבות של פסיכוזת המונים לא-רציונלית, המוּנעת מן הפחד והשנאה, משתלטת על תודעת הציבור ומסתיימת בטירוף קטלני. האלגוריה מספרת על השמדתה של להקת דרורים בעיר אגדית, ואן-פֶּה שמה, השוכנת במחוז אגדי במזרח הרחוק. הוגה מבצע ההשמדה בעיר זו נתפס לרעיון שהדרורים הזללנים הם בני גזע נחות של ציפורים מזיקות, המאיימות לכלות את מקורות המזון של כלל האוכלוסייה, ומתחיל להפיץ את הרעיון בדבר הצורך להשמידם. שלביו של התהליך מתוארים בספר בפירוט מצמרר מתחילתם ועד סופם המחריד. הצדקת היוזמה לגירוש הדרורים ולהכחדתם היא התחרות על מקורות המחיה, כיאה לתפיסה המרקסיסטית שרווחה בשטחי יוגוסלביה-לשעבר לאחר מלחמת העולם השנייה. אט אט מתחוורת לקורא משמעותו המזעזעת של רצח העם היהודי שהתלבש בדמות להקה זו, ולבו נצבט בקרבו. אריך קוש (2010-1913), משפטן במקצועו, היה סופר יהודי שכתב בשפה הסרבית-קרואטית.   ביכורי יצירותיו  פורסמו בין שתי מלחמות העולם, ובתום מלחמת העולם השנייה פרסם כ-17 רומנים וקובצי סיפורים, ובהם הטרילוגיה בעקבות המשיח, על חייו של שבתי צבי (1978). ביצירתו האלגורית העסיקה אותו השאלה היהודית מהיבט הפתרון הסופי, ובטרילוגיה – מנקודת ראותו של הרעיון המשיחי וניסיון מימושו, שסופו הסתאבות, גסיסה וכיליון. שני קטבים אלה מאפיינים את תפיסתו של המחבר בכל הקשור לקיומו וגורלו של העם היהודי.