תרגום בחר, תרגם מרוסית, העיר והוסיף אחרית דבר: טינו מושקוביץ
מחיר קטלוגי:
99.00
₪
מחיר באתר:
₪99.00 ₪59.40
יומנו של סופר החל כ"טור העורך" בשבועון "האזרח" בשנת 1873, ובהמשך, בין השנים 1876 ו-1877, ו1880-1881, יצא באופן לא סדיר (בשל השתקעותו של דוסטוייבסקי בעבודה על "המתבגר" [1875] ו"האחים קרמאזוב" [1880]), כירחון נפרד בעריכתו של פיודור מיכאילוביץ'. כמובן שצורתו הנוכחית של "היומן", בו מקובצות כל הרשומות בסדר כרונולוגי תחת כותרת מאחדת, ובליווי תוכן עניינים, מאפשרת מצד אחד להתייחס אליו כאל יצירה ספרותית-ביקורתית-פובליציסטית שלמה, מה שבוודאי לא התאפשר בעת כתיבתו ופרסומו, ומצד שני, כאמור, לזהות את מרכיבי השלם ולהבין את צורת המחשבה הדוסטוייבסקאית הנעה כאחוזת תזזית מהגות לפובליציסטיקה, מפילוסופיה לתאולוגיה, מביקורת ספרות לביקורת חברתית ובסופו של דבר, כמעט תמיד, מתגלגלת אל הפרוזה. דוסטוייבסקי כמחבר היומן, הוא קודם כל סופר, כאשר הפיליטון, הממואר, המסה, הביקורת והרשימה העיתונאית, מהוות למעשה את אבני הבניין של יצירתו הספרותית. צורת הסידור הייחודית של אבני הבניין הללו מעניקה לקורא הזדמנות נדירה להתוודע באופן ישיר ובלתי מתווך לא רק את התמות הפילוסופיות, ההיסטוריות, הספרותיות, הפוליטיות והחברתיות שהעסיקו את דוסטוייבסקי, אלא אף אל מהלכיו המחשבתיים המתגבשים לנגד עיני הקורא לכדי רעיונות מבוססים, על כל שלבי התפתחותם; רעיונות העומדים בבסיס יצירותיו הספרותיות המוכרות והקונבנציונאליות יותר (סיפורים, נובלות ורומנים).
בעשרים בדצמבר התבשרתי שהעניין מנוי וגמור ונהפכתי באופן רשמי לעורך כתב־העת האזרח.[1] המאורע היוצא מן הכלל הזה, יוצא מן הכלל בשבילי מכל מקום (הרי אין בכוונתי להעליב אף אחד), התרחש אמנם באופן פשוט למדי. באותו יום הייתי עסוק בקריאת מאמר בידיעות מוסקבה על החתונה של הקיסר הסיני; המאמר הזה הותיר בי רושם עז מאוד. המאורע המרהיב הזה, וככל הנראה המורכב מאוד, התרחש אף הוא באופן פשוט להפליא: הכול בו, עד הפרט האחרון, נצפה ונקבע כאלף שנה מראש בכמאתיים כרכים של תקנות וכללי טקס. כשהשוויתי את ההדר של המאורע הסיני עם מינויי לעורך, חשתי לפתע חוסר שביעות רצון מתקנותינו הלאומיות, למרות הקלוּת בקבלת אישור המינוי שלי, וחשבתי שלנו, כלומר לי ולרוזן מֶשצֶ'רסקי, ישתלם לאין ערוך להוציא לאור את האזרח בסין מאשר כאן אצלנו. הרי שם הכול כל כך ברור... שנינו יחד היינו מגיעים ביום המיועד אל המִנהלת המקומית לענייני דפוס. לאחר שהיינו מטיחים את מצחינו ברצפה ומלקקים אותה ליקוק או שניים, היינו קמים וזוקפים את אצבעותינו המורות תוך הרכנת ראשינו במחווה מלאה יראת כבוד. המפקח על ענייני הדפוס היה כמובן מעמיד פנים שאינו מבחין כלל בקיומנו, משל היינו שני זבובים שהתעופפו לתוך החדר. אולם באותו רגע היה קם עוזרו השלישי של מזכירו השלישי, ובעודו אוחז בידיו את המסמך המורה על מינויי לעורך, היה משמיע באוזנינו, בקולו הרך אך המשכנע, את הציווי הקבוע בתקנון הטקסי. הציווי היה נשמע כה ברור ומפורש, עד כי היינו שנינו נהנים מההקשבה הנאה גדולה. בסין, אילו הייתי כה שוטה ותם עד כי בהיכנסי לתפקיד העורך, ומתוך הכרה בדלותן של יכולותיי, הייתי חש פחד וייסורי מצפון – מיד היו מוכיחים לי שאני שוטה כפליים בשל גילוי הרגשות הללו; שדווקא החל ברגע זה, כלל איני זקוק עוד לשכלי, גם אילו היה לי כזה; להפך – היעדרו מקנה מהימנות גדולה בהרבה. ומובן שגם מההאזנה לתוכחות הללו הייתי בלי ספק נהנה הנאה גדולה. בסכמו במילים הנפלאות: "לךְ לךָ עורך. מעתה, יכול אתה לסעוד לבך באורז וללגום תה במצפון שקט", היה העוזר השלישי של המזכיר השלישי מעניק לי תעודה מרהיבה באותיות זהב מודפסות על בד אטלס אדום, הרוזן מֶשצֶ'רסקי היה מעביר לידיו אתנן מכובד ביותר, ושנינו, בשובנו הביתה, היינו מוציאים לאור מיד גיליון מפואר של האזרח, גיליון שכמותו לא נוציא כאן לעולם. בסין, לעומת זאת, היינו מדפיסים כתב־עת נהדר.[1] כתב־עת לענייני ספרות ופוליטיקה. יצא לאור בסנקט־פטרבורג בין השנים1879-1872 ו־1914-1882. המייסד והמו"ל הראשי – הרוזן משצ'רסקי, סופר ופובליציסט רוסי בעל עמדות ימניות מובהקות (1914-1839).
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
יומנו של סופר. 1873 9
III. סביבה 16
XIII. תמונות קטנות 85מתוך XIV. למורה 96
יומנו של סופר. 1876 109ינואר 111פרק ראשון 111
על תפילתו של גתה הגדול ועל הרגלים מגונים באופן כללי 111פרק שני 116
פרק שלישי 123מתוך: I. האגודה הרוסית לצער בעלי חיים.פֶלדיֶיגר. תאוות המופקרות. ווֹרוֹבּיוֹב. מהסוף או מההתחלה? 123מרס 132פרק ראשון 132
פרק שני 139
III. כמה מילים על הדוח מטעם “הוועדה המדעיתלתופעות ספיריטואליות” 150אפריל 153פרק שני 153
מאי 160פרק שני 160III. מתוך: דמוקרטיה ודאית. נשים 160יוני 163פרק ראשון 163
פרק שני 175
יולי ואוגוסט 179פרק ראשון 179
III. על תוקפנותם של הגרמנים 181
פרק שלישי 190
פרק רביעי 201
III. סודות של ילדים 211
ספטמבר 223פרק ראשון 223
אוקטובר 234פרק ראשון 234
פרק שני 251III. אנשי־על 251מתוך: IV. שוב אל אותו העניין 254נובמבר 263פרק ראשון 263כנועת־הנפש. סיפור דמיוני 263הקדמת המחבר 263חלק ראשון 265
III. האדם האצילי ביותר, ועדיין לא מאמין… 274
חלק שני 289
III. מבין, מבין היטב 298
דצמבר 306פרק ראשון 306
III. טענות חסרות בסיס 307אחרית דבר מאת טינו מושקוביץ 313
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת