נקודת ההיעלמות

אישה ברחובדברֿמה באישה משך את תשומת ליבי כבר ממרחק. אולי היה זה אופן הליכתה, חידתי במקצת, מתנודד, כאילו על כל צעד ושעל נאלצה לשוב ולהחליט לאן פניה מועדות. וייתכן כי הרושם לא נבע אלא מנעליה שלא התאימו כלל ועיקר למזג האוויר של אוקטובר, מעקביה הגבוהים אשר חרקו כל אימת שביקשה לפסוח על פני השלוליות בעודה מתקדמת לאורך שדרת בּוּלֵוַרְדִי הלומת הרוחות. היה זה לאחר ימים רבים שירד בהם גשם ללא הפוגה.בבוקרו של היום ההוא יצאתי מן המרפאה שברחוב אַלְבֶּרְטִינְקָאטוּ, וכאשר חלפנו זה על פני זה, אחזה הרוח את מטרייתה של האישה במשב פתאומי עז. הרוח חטפה מידהּ את המטרייה, העיפה אותה באוויר, נשאה אותה אלֿעל, ונראה היה כאילו זרם האוויר המסולסל משתלט עליה.עצרתי והתבוננתי במטרייה המסתחררת באוויר, תהיתי עד לאיזה גובה היא עוד תוכל להיתמר, כעת כבר נראתה מיטלטלת במרומי הגגות. האישה עצרה, משתאה נעצה גם היא את עיניה במטרייה ופרצה בצחוק. חייה החדשים והחופשיים של המטרייה נראו כה בלתי מתקבלים על הדעת, שגם אני צחקקתי.צפיתי בהתרוממות המטרייה, בהתרוממות הנועזת האחרונה, היא דמתה לשִׂיאָם של חיים קצרים, ליפעתם הבלתיֿצפויה. וכאשר הרוח שככה בבת אחת, עצרה המטרייה באוויר, שינתה קמעה את כיוונה וריחפה אז באיטיות עד שצנחה ברחוב. פסעתי פסיעות אחדות לעבר המטרייה כמי שעושה את מה שמוטל עליו לעשות, ואולם איחרתי את המועד. אוטובוס שבא רועם וחלף על פני מרצפות הרחוב, מחץ את המטרייה מתחתיו. שמעתי רק את קרקושה העמום של המתכת, וכאשר פניתי לאחור, עמדה האישה מולי.