אושה

a:1:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:17:"מתוך הספר";s:2:"id";s:17:"מתוך-הספר";s:7:"content";s:953:"סוף

כנער לקראת הבר מצווה
רחוץ , מסורק , נקי בשעה זרוחה,
הולך אל יער המחשבות,יורד במדרגות
הצעדים מסתחררים,צומחים כפטריות.

הדלת פעורה,יורד בסולמות בין רבוא גחליליות,
אשונים פקוחים,פולשים בין שלל האנחות.
רוח הלבד מונחת על כתפי,מימין זולגים פתיתי תפילות.
איש לא נראה במערומי החלונות.

שעון הליל נשא על רוח ההזכרויות,
העצים השפילו צמרתם,חבקו בכסיות התמונות המושלגות.
בפני האהבה שלא ידעה א ה וב
בפני הדמע שידע רק כאוב.

העצים עמדו שפופים בפני קנים שננטשו
ונקברו בחול עצוב.
העצים עמדו שחופים בפני אגל זרע שהרתית
ולא ישוב.";}}