אהבות ציון, פנים בספרות העברית החדשה

בספר זה נאספו ארבעים מאמרים, הדנים בקֶשת רחבה של סוגיות, יוצרים ויצירות מן הספרות העברית של הדורות האחרונים. צירופם יחד על-פי סדר היסטורי הופך אותם לכעין פרקים בתולדות הספרות העברית מתקופת ההשכלה ועד שלהי המאה העשרים.כותרת הספר מרמזת על חוט השני המקשר בין פרקיו. מלבד הקידה המחויכת שהיא מחווה ליצירה שפתחה ב-1853 את מסורת הרומן העברי, כוונתה להצביע על תכונת יסוד עקשנית המסתמנת בספרות העברית לפחות מאז שהופיע ספרו הנודע של אברהם מאפו. רוב הסופרים והיצירות הנדונים כאן אחוזים בסיפור-העל הציוני, בין אם מתוך אהבת ציון כפשוטה ובין אם מתוך ביקורת או התנגדות כלפי היבטים שונים של העלילה ההיסטורית שעניינה גאולת היהודים מן הגלות והוצאת הגלות מן היהודים. הספר כולו ממחיש עד כמה הספרות העברית של הדורות האחרונים לא חדלה להתחבט בשאלת טיבה ומשמעותה של המהפכה ההיסטורית, שהוליכה את העם היהודי מתקווֹת האמנציפציה אל תהומות החורבן, ומהתפצלויות לשוניות וגיאוגרפיות אל כינונה מחדש של ריבונותו המדינית במולדתו העתיקה.בכותרת זו יש גם משום התרסה גלויה כנגד מגמות מתרחבות בחקר הספרות העברית בימינו, הנוטות להדגיש דווקא את אשמת שומרון. הספר מבקש לאשר את קיום הקשר האמיץ ואף ההכרחי בין הספרות העברית לבין הציונות, ועם זאת להמחיש עד כמה הייתה ספרות זו פלורליסטית, מורכבת וביקורתית ולא שופר תעמולה פשטני. הפצעים הנחשפים בה הם, לכן, פצעי אוהב, וגם המיוסרות שבאהבותיה הן בסופו של חשבון אהבות ציון. אבנר הולצמן הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. ספריו האחרונים: תמונה לנגד עיני (2002); הספר והחיים – מסות על מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (2003); מפת דרכים – סיפורת עברית כיום (2005). מן הספרים האחרונים בעריכתו: כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, א-ו (1996-2004); חיים נחמן ביאליק: השירים ( 2004); ממרכזים למרכז – ספר נורית גוברין (2005).