לשון, העדר, משחק – יהדות וסופר-סטרוקטורליזם בפואטיקה של עגנון

ש"י עגנון נסע פעם בתא הרכבת. ממולו ישב יהודי אחד. התגלגלה ביניהם שיחה. תוך כדי שיחה שואל היהודי את עגנון:– במה אתה מתעסק, אדוני?– סופר אני – עונה ש"י עגנון.– איזה סופר – חוזר ושואל היהודי – סופר כספים? סופר עצים ביער? מה אתה סופר?– סופר כותב ספרי מעשיות – אומר לו עגנון.– ספרי מעשיות? – חוזר ושואל היהודי – מדפיסים ולא כותבים.– כן, את אותם הספרים שמדפיסים, אני כותב.– הכיצד? – מתעקש היהודי – ספרים שאפשר להדפיסם, מה צורך יש לכתוב אותם? בראשית יצירת עגנון היה ההעדר. זהו ההעדר הראשוני, שבו מיטשטש ההבדל בין ההעדר המשני לנוכחות, בין הספר הכתוב ובין הספר המודפס. ההעדר הראשוני מוביל אל המשחק הלשוני האונטולוגי שעליו מבוססת יצירת עגנון. ההנחה כי השפה והמשחק מצויים בתשתית הישות מובילה בהכרח לטשטוש התחומין בין ניגודים בינאריים מסורתיים רבים בחקר הספרות. המציאות מהולה בבדיה, בלשון, בספרות, בחלום, במשחק, בתוך היצירה העגנונית ובין היצירה עצמה למציאות החיצונית. ההעדר הראשוני הוא המערער את היחס בין מקור לתחליף ובין שפה טבעית לשפה הסכמית ומביא את המחבר להתערבב בין דמויותיו ולערבב אותן בחייו. ספר זה מבקש להראות את ביטוייהן של תמות יהודיות וסופרֿסטרוקטורליסטיות מרכזיות ביצירת עגנון. אמנם, אין לדבר על תפיסה יהודית או על תפיסה סופר-סטרוקטוליסטית אחידה כשם שאין לדבר על אחידות רעיונית בין שני התחומים. עם זאת מבקש הספר לתאר את הקשר בין רעיונות המצויים במרכז המכנה המשותף של זרם רעיוני נתון או חלקים גדולים ממנו ואת ביטוים המשותף ביצירת עגנון. דווקא העדר הקשר ההיסטורי בין עגנון ובין הרעיונות הסופר-סטרוקטורליסטיים