מונטן הטעה אותי

דבר המערכת"מיום שעמדתי על דעתי התקיימה בי התכונה הזאת של שימת לב לפרטים... כאילו איזה שד קטן יושב בתוכי וכל הזמן, כמעט ללא הרף, מצביע על תופעה שחשפו עיניו החדות או ראשו הקודח. תחזיק בו, הוא צועק ואינו מאפשר לי להמשיך בדרכי כאוות נפשי." סיפוריו של יאיר רחלי, שזהו לו ספר הפרוזה החמישי, הם סיפורים ריאליסטיים ובהם שזורים לעתים חוטים קסומים של פנטזיה שהדמיון טווה מהם מארג רבגוני מרתק. העלילות שאובות מחומרי חייו הלא שגרתיים, חיים שהובילו אותו לעתים בערוצים נפתלים, סמויים מן העין. תקופות צללים אלה, שבהן שירת כלוחם וכמפקד בשירות הזרועות המבצעיות של ארגוני המודיעין הישראלי בארץ ובחוץ לארץ, הטביעו בו את רישומן העז. אך רחלי אינו מסתפק בכך. כמי שהתוודע למונטֵן כאיש צעיר, לוחם במלחמת 1948 שבה נפצע בקרב ואף עוּטר באות גיבור ישראל, הוא מחפש את הממד הפילוסופי של ההוויה האנושית, את זווית הראייה הנוספת, הנמצאת מעבר למוחשי. הוא חי בעולם מוצלל ומנוכר שבו הכול יחסי המתנהל ומתנהג כתמנון רב-זרועות ופועל על פי חוקיות הפוכה לזו המוכרת לרוב בני האדם – אך מאמין שיצליח למצוא אפילו בו את הערכים האנושיים המוחלטים שעליהם כתבו מאז ומעולם הפילוסופים הגדולים: אחווה חפה מאינטרסים, ידידות אמת, אֵמון מוחלט, אהבה שאינה תלויה בדבר. את החיפושים האלה, המובילים אותו ואת הקוראים מתל אביב וגבעתיים לעובי הג'ונגלים של ברזיל ומן האמונה התמימה בטבע האדם להתפכחות ולהשלמה עם המציאות, הוא מתאר בפרוזה ריאליסטית פשוטה וכובשת לב המכבדת את הקורא ומנהלת דיאלוג ביקורתי אינטימי עם מישל דה מונטן – הפילוסוף ששינה את חייו דווקא משום שהִטעה אותו... ספריו הקודמים:משאו של רוכב אופניים, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"א (1991)נעלם אל עולמו, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ז (1997)אפילו השמש שוקעת, הוצאת כרמל, תשס"ג (2003)דיור מוגן, הוצאת חלונות, תשס"ה (2004)