מסע סנטימנטלי קצר

a:1:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:17:"פרק ראשון";s:2:"id";s:17:"פרק-ראשון";s:7:"content";s:7309:"תחנת מילנו
ברוֹך ובתקיפות כאחד הִתיק אדון אגיוס את עצמו מאשתו, ובצעד מהיר ניסה להיבלע בהמון שהצטופף בכניסה לתחנה. צריך היה לקצר בפרידה הזאת בין שני בניֿזוג זקנים, שעוד תעורר גיחוך אם תארך יתרֿעלֿהמידה. אמנם הם נמצאו באחד מאותם מקומות שהכול ממהרים בהם בלא שיספיקו להעיף מבט איש ברעהו, גם לא כדי לגחך עליו, ועם זאת אדון אגיוס הרגיש שקורם עור וגידים במעמקי נפשו דווקא הרֵע המגחך. יתרה מזו, הוא עצמו הפך כלֿכולו לאותו רֵע. כמה מוזר! היה עליו להפגין עצב מזויף שכלל לא חש בו, כי אדרבה, מלא שמחה ותקווה היה וציפה בכיליוןֿנפש לרגע שיניחו לו לנפשו כדי להתענג בהן. לכן רץ, כדי להשתחרר מהעמדותֿהפנים מהר ככל האפשר. לשם מה כלֿכך הרבה ויכוחים? אמנם נכון שזה שנים רבות לא התרחק מאשתו, אבל נסיעה זו הביתה, לטרייסטה, שם היא תצטרף אליו בעוד שבועיים, עניין פעוט הוא ואין אפילו טעם לדון בו.
אך העניין נדון, בכלֿזאת, במשך ימים רבים, ללא הפוגה. הם התקשו מאוד לקבל את ההחלטה דווקא מפני ששניהם רצו בה, וכדי להבטיח שהיא תתקבל מצאו שניהם לנכון להסתיר את מבוקשם. לוּ דוּבּר על פרידה לכל החיים, או לכל הפחות לחלק גדול מהחיים, אפשר שהיה מזיל דמעה. אבל במצב הנתון היה עליו להודות שהוא יוצא לדרך בחדווה. מה גם שידע שבצאתו הוא מיטיב גם איתה.
בשנים האחרונות התחילה גברת אגיוס לרחוש חיבה לוהטת ובלעדית לבנה. כשבנה נעדר היא הרגישה בודדה גם בקרבת בעלה, ואת תחושת הבדידות העצימה עוד יותר העובדה שלא דיברה על צערה כי ידעה שאדון אגיוס יהתל בה. אולם אדון אגיוס היה מודע לצערה, חש את איֿיכולתו לרכך אותו כעלבון והתעלם כביכול ממנו כדי לחסוך מעצמו טרדה. "זוהי כפייה כפולה!" חשב אדון אגיוס, שקרא כמה ספרי פילוסופיה. "כפולה, כי גם אני וגם היא סובלים ממנה!".
עכשיו ביקשה גברת אגיוס להתעכב במילנו כדי לא לנטוש את הבן בגפו, לרגל מבחן חשוב שעמד לגשת אליו. אדון אגיוס לא ייחס חשיבות רבה למבחנים כי תמיד אפשר לגשת אליהם שנית, ולמיטב ידיעתו הבן אכן היה עושה זאת בחפץֿלב כי שהייתו במילנו נעמה לו למדי. אולם עכשיו, כדי להשיג את מבוקשו ולנסוע לבדו, נאלץ גם הוא להפציר באֵם שתישאר לפרוש את חסותה על הבן באותן נסיבות קשות. הגברת נשארה אפוא במילנו כדי לרצות את בעלה, אבל אדון אגיוס, שבחן את נפשה בקפידה, יצא לדרכו בתחושת עלבון אם כי לא אמר זאת במפורש, כי אמירה מפורשת עלולה היתה לסכן את חירותו לנסוע לבד.
פרידה זו באמת צריך היה לקצרה, כי גברת אגיוס היתה מסוגלת לשנות כל החלטה שלה גם ברגע האחרון, לוּ היתה מנחשת מה הם פני הדברים באמת. היא היתה מאותן נשים שאינן מעלות בדעתן שלא למלא את חובתן. ואדון אגיוס חשב שהטינה הקלה שחש כלפי אשתו, רגש מאוס ביותר, תיעלם לאלתר כשיישאר לבד. תוך כדי ריצתו כבר נעשה הוגן יותר כלפיה. כשהאריכה את שעת הפרידה הסגירה אשתו את חרטתה על שנטשה אותו לבדו, והוא הרהר בלבו: "כמה היא הגונה! כלל אינה אוהבת אותי, אבל עד לרגע האחרון היא רוצה לקיים את מה שהבטיחה אל מול המזבח. צר לה שאינה יודעת לעשות את מה שהיתה חייבת לעשות. אכן, צער גדול בשבילה וטרדה לא קטנה בשבילי!".
אבל למה הרגיש אדון אגיוס כה מלא חדווה ותקווה ברגע שנתאפשר לו סוף סוף להיפרד מרעייתו החוקית? כלום ביקש להשתעשע, לבייש את זקנתו ואת שערותיו שכמעט הלבינו לגמרי עקב רדיפתֿנשים?
הו! אין לומר דבר כזה. ראשיתֿכול, זקן אינו מסוגל לרוץ ולרדוף, ופרט לזאת אדון אגיוס לא היה רודףֿשמלות גם בצעירותו. אמנם, אין להכחיש לגמרי שגם לָאישה היה חלק בשמחתו ובתקוותו. אותה שמחה ואותה תקווה היו כה מלאות, שדמותֿהאשה – האשה האידיאלית, ולוּ גם חסרת רגליים ופֶה – לא יכלה להיעדר מהן. דמות זו רבצה בצֵל, מסוּכה בהרבה רוחותֿרפאים אחרות, והיוותה חלק חשוב מהן. אך התשוקה לאשה אינה נשארת לעולם אותה תשוקה. אמנם נכון שהאשה נועדה ראשיתֿכול לאהבה, אבל יש שחושקים בה כדי לגונן עליה ולהושיעה. הרי היא בעלֿחיים נאה וחלש כאחד, שטוב ללטף אותו בין שאפשרי הדבר ובין שהוא בלתיֿאפשרי.
אדון אגיוס היה זקוק לחיים ולכן נסע לבד. הוא הרגיש זקן, ופיֿ
כמה זקן בחברת אשתו הזקנה ובחברת בנו הצעיר. כשהלכו הוא ואשתו שלובי זרועות היה עליו להאט את צעדיו, ואילו בפוסעו לצד בנו הרגיש שהלה נאלץ להאט את צעדיוֿשלו. הם הקיפו אותו בטבעת של מֶחוותֿכבוד. מאז היה חולה סיגלה לה אשתו את גינוני האחות הרחמנייה, המבטלים אצל הגבר כל נטייה להתנהגות אבירית. ואמנם הבן חלק כבוד גדול לאביו, אבל חינך אותו וגם העמיד את דבריו על דיוקם כשהמציא, על כנפי דמיונו התוסס, גיזרוני מילים משוללי כל יסוד מדעי, או כששינה או סילף עובדות היסטוריות: כי הצעיר, אף שסיים את לימודיו בביתֿהספר התיכון בקושי רב, זכר היטב את היוונית ואת הלטינית שלו, שפות שאדון אגיוס לא למד מעולם, וידע את מה שידע בדייקנות רבה כמו אמו. ואין זה נוח כלל להיות אב טועה.";}}