שעת הסדקים

בִּקּוּר זוֹהִי שְׁעַת הַתֵּה בְּאֵזוֹר הַשּׁוֹשַׁנִּים הָאֲדֻמּוֹת קוֹלוֹת רוּחַ חֲרִישִׁית. בְּאֹמֶץ לֵב יַלְדוּתִי שׁוּב מְגַלָּה פָּנִים וַעֲנַן טַלְק מוֹרֶה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ. כַּפּוֹת רַגְלַי בָּאֲוִיר, נַעֲלֵי אוֹל־סְטָאר מִתְכַּוְּנוֹת לָאָרֶץ הַלֹּא־נְכוֹנָה. אֲנִי מִתְקָרֶבֶת מִפִּנַּת רְחוֹב הַקּוֹנְגְּרֶס הַצִּיּוֹנִי אֶל הַפֶּתַח הַנָּכוֹן. אַתְּ בַּצַּד הֶהָפוּךְ, אֲנִי צוֹעֶקֶת לָךְ: "תַּחְזְרִי".