מחיר קטלוגי:
74
₪
מחיר באתר:
₪74.00 ₪51.80
a:2:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:17:"מתוך הספר";s:2:"id";s:17:"מתוך-הספר";s:7:"content";s:3825:"1
הסיפור שמאחורי הסיפור החל לפני 16 שנים. ברגע של היסחֿהדעת הבטיח רואה חשבון תלֿאביבי מבוגר, שלמשרדו היו בעבר קשרים באוקראינה, לאלמנתו של חברו הטוב, לסייע לבתה אלה, פרקליטה רווקה, לאמץ תינוקת אוקראינית. הליכי האימוץ הושלמו והמספר הקפיד לבקר לעתים את אֵלה ובתה נועה, בתו ונכדתו של חברו המת.
בשנת 1991, כשנה לאחר קליטתה של נועה בביתה החדש, נודע לאלה, לגמרי במקרה, שלתינוקתה אחות תאומה שאומצה עלֿידי רופאה לונדונית גרושה בשם דוקטור שרלין. חרף מידע זה סביר להניח שאלה היתה ממשיכה להיות זרה לשרלין, אלמלא נתגלה כי לשתי התאומות ליקוי אורטופדי זהה. מכוח האינטרס המשותף הביא הליקוי להיכרות בין המאמצות ובעקבותיה למסע חיפוש אחר ההורים הביולוגיים של התאומות במטרה להתחקות אחר תורשתן הגנטית. המסע שהיה מנוגד לחוקי האימוץ האוקראיניים האוסרים חשיפת מידע על ילדים מאומצים, פתח בפני המספר פתח להיכרות עם רבות מן הנפשות הקשורות בפרשה, שעם חלקן הגיע לקרבה אינטימית.
איני בטוח שהייתי חוזר לתיאור מסעי הארוך לארצות ברית המועצות לשעבר אלמלא הבטחה נוספת שנתתי, והפעם לרונה האנגלייה, אחותה התאומה של נועה, מעל עשור לאחר האימוץ. במהלך פגישותי עמה בלונדון, לעתים בעיצומו של חורף אנגלי קודר, ותמיד באותה שוקת מוכרת, הפאב "אונ'יל" בסמטה שמאחורי מלון "קמברלנד", ניסתה רונה להתחקות אחר שורשיה וביקשה ממני לספר לה על משפחתה הביולוגית מעבר למה ששרלין אימה ואני טפטפנו לה לאורך השנים, והחלה לדבר אפילו על נסיעה לאוקראינה לכשיתאפשר. רונה ציינה שהובטחה לאימה עזרתו של ה"דוד גודפרי", קצין המשטרה הבכיר ואחיו הצעיר של בעלה לשעבר.
אף שבקשתה של רונה היתה מוגדרת, רציתי להעניק לסיפור המסע שהבטחתי לספר גם היבט אישי, ולכן פתחתי בקו המחבר בין ילדותי שלי על גדות הירקון, למוצא אימה על שפך הדנייפר, למקום הולדתה שלה בחרקוב סמוך לגבול הרוסי, ולמסעי באוקראינה לפני עשור. ולעתים הייתי נסחף בתיאורי ושוכח שלפני נערה אנגלייה בשנות העשרֵה ושאולי רשמי האישיים עשויים לא לעניין אותה. כך או כך סיפורים לחוד וזיכרונות לחוד, ומשקיבלתי על עצמי את המשימה החילותי להיאבק בזיכרוני המתעמעם, ושמחתי להיווכח שרונה הבינה שלעתים הקדימו זיכרונות ילדות רחוקים את רשמי אוקראינה הקרובים, ושלא האירועים הממשיים שחוויתי חשובים לה אלא מה שנותר מהם בזיכרוני. רק בדיעבד קלטתי כי קמצוץ המידע שהיה בידי על הוריה הביולוגיים, שימש אותי ככיסוי להזדמנות לספר על הנושא האהוב עלי – על עצמי.";}}
1הסיפור שמאחורי הסיפור החל לפני 16 שנים. ברגע של היסחֿהדעת הבטיח רואה חשבון תלֿאביבי מבוגר, שלמשרדו היו בעבר קשרים באוקראינה, לאלמנתו של חברו הטוב, לסייע לבתה אלה, פרקליטה רווקה, לאמץ תינוקת אוקראינית. הליכי האימוץ הושלמו והמספר הקפיד לבקר לעתים את אֵלה ובתה נועה, בתו ונכדתו של חברו המת.בשנת 1991, כשנה לאחר קליטתה של נועה בביתה החדש, נודע לאלה, לגמרי במקרה, שלתינוקתה אחות תאומה שאומצה עלֿידי רופאה לונדונית גרושה בשם דוקטור שרלין. חרף מידע זה סביר להניח שאלה היתה ממשיכה להיות זרה לשרלין, אלמלא נתגלה כי לשתי התאומות ליקוי אורטופדי זהה. מכוח האינטרס המשותף הביא הליקוי להיכרות בין המאמצות ובעקבותיה למסע חיפוש אחר ההורים הביולוגיים של התאומות במטרה להתחקות אחר תורשתן הגנטית. המסע שהיה מנוגד לחוקי האימוץ האוקראיניים האוסרים חשיפת מידע על ילדים מאומצים, פתח בפני המספר פתח להיכרות עם רבות מן הנפשות הקשורות בפרשה, שעם חלקן הגיע לקרבה אינטימית.איני בטוח שהייתי חוזר לתיאור מסעי הארוך לארצות ברית המועצות לשעבר אלמלא הבטחה נוספת שנתתי, והפעם לרונה האנגלייה, אחותה התאומה של נועה, מעל עשור לאחר האימוץ. במהלך פגישותי עמה בלונדון, לעתים בעיצומו של חורף אנגלי קודר, ותמיד באותה שוקת מוכרת, הפאב "אונ'יל" בסמטה שמאחורי מלון "קמברלנד", ניסתה רונה להתחקות אחר שורשיה וביקשה ממני לספר לה על משפחתה הביולוגית מעבר למה ששרלין אימה ואני טפטפנו לה לאורך השנים, והחלה לדבר אפילו על נסיעה לאוקראינה לכשיתאפשר. רונה ציינה שהובטחה לאימה עזרתו של ה"דוד גודפרי", קצין המשטרה הבכיר ואחיו הצעיר של בעלה לשעבר.אף שבקשתה של רונה היתה מוגדרת, רציתי להעניק לסיפור המסע שהבטחתי לספר גם היבט אישי, ולכן פתחתי בקו המחבר בין ילדותי שלי על גדות הירקון, למוצא אימה על שפך הדנייפר, למקום הולדתה שלה בחרקוב סמוך לגבול הרוסי, ולמסעי באוקראינה לפני עשור. ולעתים הייתי נסחף בתיאורי ושוכח שלפני נערה אנגלייה בשנות העשרֵה ושאולי רשמי האישיים עשויים לא לעניין אותה. כך או כך סיפורים לחוד וזיכרונות לחוד, ומשקיבלתי על עצמי את המשימה החילותי להיאבק בזיכרוני המתעמעם, ושמחתי להיווכח שרונה הבינה שלעתים הקדימו זיכרונות ילדות רחוקים את רשמי אוקראינה הקרובים, ושלא האירועים הממשיים שחוויתי חשובים לה אלא מה שנותר מהם בזיכרוני. רק בדיעבד קלטתי כי קמצוץ המידע שהיה בידי על הוריה הביולוגיים, שימש אותי ככיסוי להזדמנות לספר על הנושא האהוב עלי – על עצמי.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת