קוסם

a:2:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:13:"גב הספר";s:2:"id";s:13:"גב-הספר";s:7:"content";s:0:"";}i:1;a:3:{s:5:"title";s:17:"חלק ראשון";s:2:"id";s:17:"חלק-ראשון";s:7:"content";s:7072:"סבתא ונכד

לא, היא לא תשכח את יום הסופה ההוא. העיתונים ציינו אותו שנים רבות לאחרֿמכן: שנתיים לאחר הסופה הגדולה, שלוש או חמש. זעיר ואדמוני הביאו אותו הביתה השכם בבוקר, בהמולה רבה; מתנערים מפתותי שלג שדבקו במעילים, בכובעים או בראשים חשופים. רטובים עד סיבי הגרביים, מאושרים עד ללא הכיל. מרים צפתה בו כל הזמן, מבלי להסיר את עיניה. הוא היה מוטל שם בתוך שאון שיח ושמחה, חיבוקים ואיחולים. קמוט ועיניו עוד עצומות, ידיו ורגליו מפרפרות מעט בתוך החיתול ההדוק ובועות קטנטנות בזוויות שפתיו. היא הקשיבה היטב לקולו המייבב, היא ידעה כבר אז ומאז תמיד. 'קושקה' החתול, שתמיד היה זהיר כלֿכך בין חפצים קטנים ושבירים שעיטרו את כרכוב האח, את אדני החלונות ואת השידות כשכש פתאום בזנבו העבות והפיל קערית בדולח שהייתה יקרה מאוד לליבה של תסה. הוא עצמו נס מיד אל מתחת לכורסה הרחבה ולא יצא משם זמן ארוך ורק אישוניו להבו, בוהקים באפלולית שמתחת לכורסה. לאחר שהביע בדרך זו את חרטתו, ישב שם ורחץ את כפותיו שהתנקו, כדרך החתולים מאז ומתמיד: 'בעת מצוקה – רחץ', עד שזינק משם ביללה והלך בדרכים שרק החתולים יודעים עליהן. מרים הוזעקה ימים רבים לפלות רסיסי בדולח מכפות יחפים. איש גם לא זכר לימים מדוע לפתע קראו לו מאי, ללא שום טקסים. איש לא המציא את השם, איש לא חשב עליו מקודם ובדרך פלא, כולם ידעו, מבלי לומר מילה שהיילוד הזה שמו מאי. לא היה פשר לשם הזה, כמו שלא היה פשר לדברים רבים שהיו קשורים בתינוק, שהרי החודש בו נולד היה ינואר, ואילו חודש מאי נקשר בתודעת רבים דווקא כחודש בו עלולים לקרות דברים מוזרים. כלֿ-אימת שנעכרו מעט היחסים בין תסה ותום היו חוזרים להתווכח על שמו של מאי; כשיחסיהם הפכו למריבה מתמשכת חזר תום ובליבו קרא לו יאנוס, ובפעמים הנדירות כשהביע את כעסו גם התריס: 'יאנוס', בקול רם.

עברו חודשים אחדים עד שנפקחו עיניו של מאי לראות עולם ולהבחין בחפצים ולקבע מבט ממושך ולמצמץ כנגד האור ולהסתכל זמן ארוך ולחייך לפעמים. תום ותסה היו בטוחים שרק אליהם הוא מחייך, אולם מרים ידעה היטב אל מי מכַוונים חיוכיו, כשם שידעה דברים רבים לפני כולם וכשם שידעה ושתקה כי היא כבר לא הייתה שייכת כלֿכך ומפני שנהגה לפעמים לומר דברים שגרמו לאחרים להניד ראש ומפני שחדלו להאמין לה. היא נהגה לשבת בירכתי החדר כדי שלא תפריע לאיש, משם יכלה להתבונן ולראות והיא היטיבה לראות. היא ראתה את עיניו נעות על פני החדר ומתקבעות בקטיפה האדומה של כורסתה ושם היו סובבות זמן רב ואישוניו מגניבים חיוכים רק אליה, אל סבתא מרים. בכורסה הזאת נהגה לשבת. שם קראה, שם לחשה למאי, שם זמזמה לו את שיריו הראשונים. היא ידעה לנוע בזריזות, והמסתכל עליה מגבה היה עלול לטעות ולחשוב שנערה מהלכת לפניו בשל גזרתה הדקה וצווארה הענוג וגבה הזקוף.

כשלא היה איש בבית הייתה שרה לו את כל השירים וכך למד עליה ועליו ועל בראשית, וכך נוצרו במוחו המילים הראשונות ולכן הגה: חווה, אדם, אב-רם, יצ-חק, סבתא. איש לא הבין אותו מלבד מרים ואיש לא שאל מדוע. מפני פלא המילים הראשונות. רק תסה שקדה לרשום ביומן: היום חודש ינואר, שנה לאחר היוולדו אמר מאי: חווה, אדם, סבתא. בכלל, הכול קרה פתאום. מאי ישב לפני שזחל והלך לפני שידע להתייצב היטב על רגליו. ככה. יום אחד כשכולם היו עסוקים בענייניהם ורק עיני מרים היו צופיות בו, הוא קם והלך אל אותה קטיפה אדומה שקסמה לו תמיד, ורק מרים הייתה שם להושיט לו יד ולחבק ולנשק, עד שהגיעו גם תסה ותום, והוא אבד בתוך חיבוקים ונשיקות. תום קנה מצלמה חדשה עליה כתבה תסה בכתבֿידה הקליגרפי: מאי. כאשר דהו התמונות ונשכחו הייתה מרים חוזרת ומעלעלת בדפי האלבומים שנדבקו לעתים בשוליהם ונדהמת לראות שם צללים שלא היו ומיני דמויות שכמו הבהבו מעבר לצילומים.

לעיניו לא היה צבע ברור והן התבהרו או האפילו, גומעות אור וצל ומלוות את השמש במהלכה בשעות האור, וכשנטרפה שנתו בהזיות של יום קסמים שחלף, נשקף בהן גם נוגה הסהר. 'קושקה', שחיפש לטיפות בכל מקום והיה מתחכך ברגלי שולחן וכיסא ואדם, היה סובב סביב מאי כמכושף, אישוניו חרדים, אוזניו ספק זקופות ספק קטופות, שׂערו סומר ומין גרגור נהמה בגרונו. מרים הייתה עוקבת ממקומה בסקרנות ודאגה אחרי החתול והילד, מעמיקה להסתכל אל תוך עיני החתול שאישוניו רחבו בכול פעם שהתקרב אל מאי; ואל אישוני הילד שהיה בהם משהו חופז, עמוק וחומק כאחד. בימי גשם היו עיניו של מאי מתקדרות והוא היה מתנודד ומגיע עד לכורסתה של מרים ומסתכל ורואה את הילת שיבתה ומטפס ועולה ומצטנף בחיקה, שהיה לו חם וטוב, והיה שוכב שם בדממה ועיניה של מרים מצטעפות ודמעות חמות נקוות ולעתים נושרות אל פניו והוא שרבב את לשונו, ורודה וזריזה, ללחך את דמעותיה משפתיו.";}}