קוקיזם

בספר חדש ומרתק תיעד וניתח ד"ר גדעון ארן, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, את הסיפור של גוש אמונים על בסיס מה שראה, שמע וחווה במהלך השנים הארוכות שעקב אחר הגרעין הקשה של מנהיגי ופעילי התנועה. ד"ר ארן רכש את אמונם וכמעט נטמע בתוכם באביב 1974 התכנסו תלמידי ישיבות ומתנחלים, כמה עשרות פעילים ואנשי ציבור ורוח, שלימים יהיו ראשי גוש אמונים, וניסחו מסמך שבכותרתו נרשם "נספח מספר 1". בראשו, בכותרת "המגמה", נכתב: "להביא לתנועת התעוררות גדולה בעם ישראל למען הגשמת החזון הציוני במלוא היקפו, תוך הכרה כי מקור החזון במורשת ישראל ובשורשי היהדות, ותכליתו הגאולה השלמה לעם ישראל ולעולם כולו..." ובעקרונות הפעולה נכתב, בין השאר, בסעיף ד': "התיישבות בכל רחבי ארץ ישראל". הרב אברהם יצחק הכהן קוק זוהי מגילת היסוד של תנועת גוש אמונים, תנועה משיחית מובהקת, שגדלה והתגבשה לתנועה לאומית דתית בולטת ורבת השפעה. מה שיכול היה להיחשב כקוריוז נתגלה כתופעה היסטורית בעלת משמעות עצומה המשפיעה על מהלך חיינו ומהלך ההיסטוריה ושל האזור כולו עד היום. והנה נמצא גם שם לתופעה - קוקיזם. קוקיזם הוא האתיקה המובהקת של גוש אמונים, או: שיטתו הדתית-ציונית הסגולית. ; ד"ר גדעון ארן טוען כי יש לתפוס את גוש אמונים כתנועה דתית וזוהי הטענה המרכזית שהספר מבקש להוכיחה. יש בגוש אמונים תחייה דתית וחידוש דתי. המשמעות הדתית של הגוש מתחרה במשמעותו המדינית, והשלכות הגוש על היהדות לא נופלות במהפכנותן מהשלכותיו הפוליטיות. כך, לדוגמה, בוחן הספר הן את התפקיד החשוב שמילאה התנועה בשינוי הזהות הישראלית בכיוון יהודיזציה של הציונות, הן את השפעתה מרחיקת הלכת על הדת בכיוון משיחיזציה של היהדות. בהשראת גוש אמונים נעשתה היהדות הישראלית ציונית יותר ומשיחית בהרבה. רק באחרונה נראה שכל אחת משתי המגמות הרדיקליות הללו מאבדת את עוצמתה, ובעיקר השילוב ביניהן מאבד את מוצקותו ואת ההגמוניה ממנה נהנה בעבר ; שקיעת הקוקיזם מקילה עלינו להבחין ביתר בירור בשתי גרסאות אלטרנטיביות של דתיות ולאומיות. שתיהן לוקות באותו בריח תיכון מיסטי-משיחי שחיבר לזמן-מה את דתיותן ולאומיותן, ומעתה כל אחת מאלו שוב מפתחת דינאמיקה עצמאית שאינה תלויה בהכרח באחרת. מייצגי הגרסה הקיצונית יותר מכונים חרדים לאומיים (חרד"לים). האופציה הדתית לאומית הלא-קוקיסטית השנייה היא המתונה יחסית. זו אינה אלא הציונות הדתית הקלאסית בנוסח "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" ובלבושם החדש "הבית היהודי". אף שעדיין ניכרת מסירותם לקידום ההתנחלות בשטחים, מחויבותם לכללי המשחק האזרחיים אינה מוטלת בספק (ראה הקשר בנט-לפיד). ; מלכתחילה נסב מאבק הגוש על ראשי האנשים ולאו דווקא על ראשי הגבעות. המאמינים לא הסתפקו ביעד יישוב הארץ וסיפוחה, אלא שאפו להפוך את היהדות הדתית לקוקיסטית ואחר כך את הישראלים כולם לקוקיסטים. למעשה הניחו ששלמות הארץ מקופלת בקוקיזציה של הסביבה, כלומר מיסטיפיקציה-משיחיזציה של הציונים וההתנחלות-חד הן. "להתנחל בלבבות", זוהי הסיסמא המזוהה ברבים עם ראשי גוש אמונים, מאז טבע אותה רב קוקיסטי חשוב בתגובה לתבוסות מהדהדות לאורך חיי התנועה, כמו פינוי יישובים. ד"ר ארן צופה הקצנה ימנית חמורה בקרב המתנחלים בעידן הפוסט-קוקיסטי. לדעתו אין להוציא מכלל אפשרות הקמת מחתרת יהודית מזוינת חדשה בשטחים ואף יותר מזאת הוא מזהיר מפני אפשרות שסוג מסוים של מאמינים מתנחלים הנתונים למצוקה ביטחונית, מדינית ודתית- יבצעו התאבדות קבוצתית!