אפילו השמש שוקעת

"שעת לילה. רחוב שומם וארוך, זרוע פנסים. דממה. ילד כבן שש עומד מול כניסה לבניין משרדים. הוא מפנה ראשו ימינה ושמאלה, מוציא מכיסו קיסם מתכת דק שזיז בקצהו, מחדיר אותו לחור המנעול של דלת הכניסה ומתחיל לנענע אותו בתנועות עדינות, מעלה ומטה, קדימה ואחורה. זאב משתומם, זה אני, הוא חושב. זוג צעירים, חבוקים, עובר לידו. הבחור מצביע עליו בפליאה: "תסתכלי על הילד הזה! פורץ כזה עוד לא ראיתי. תארי לעצמך מה יהיה כשיגדל". הם ממשיכים בדרכם. הילד הודף בידיו הקטנות את דלת הכניסה, נכנס ונעלם…" הילד, לימים בכיר בשב"כ, פורש משירות המדינה ומחליט לחצות את הקווים. הוא מצטרף לכנופיית פשע מאורגן ומנחיל לה את השיטות שניסיונו בעבודת הציבור קנה לו. ייחודו של ספר זה, ושל העלילה הסבוכה ועתירת-הפעולה, בהיכרותו הקרובה של הסופר, יאיר רחלי, עם עולם הצללים שבו פועל גיבורו – עולם שמאז ומתמיד פִּרנס את דמיונם של צופים ושל קוראים אינספור, אך רק מעטים זכו להתנסות בו כפי שזכה המחבר, שהיה חלק ממנו משך שנים רבות. זהו ספרו השלישי של יאיר רחלי. ספריו הראשונים, 'משאו של רוכב אופניים' ו'נעלם אל עולמו', יצאו לאור בהוצאת זמורה-ביתן.