מלונדון לירושלים – סיפורה של לוחמת בהגנה

הקדמהנערה אחת, אסתר קיילִנגולד, שעלתה לישראל מלונדון בתקופה היסטורית בחיי העם היהודי, התנדבה להשתתף בפועל במלחמה בעיר העתיקה של ירושלים, נפצעה בקרב ומתה מפצעיה בגיל עשרים-ושתיים, בכ' באייר תש"ח, 29 במאי 1948.קשה לתאר כיצד אדם אחד מספיק למצות מהחיים כה הרבה בתקופה כה קצרה. היא ידעה ליהנות מקונצרט טוב, מנוף הטבע ומהנוף האנושי. אנושית, אמיצה, אידאליסטית, ציונית ודתייה. דמות מופת לאדם שנאֶה דורש ונאה מקיים, ואינו מטיף לאחרים לעשות מה שהוא עצמו אינו עושה.כפי שקורה לפעמים, משתקפת בחייו של אדם אחד תקופה שלמה. אסתר היא עדה של התרחשויות היסטוריות והיא מתעדת אותן במכתביה למשפחתה בלונדון: בכנות, בהומור ובעין בוחנת. היא זכתה להיות שותפה במלחמת העצמאות של עם שקם מהריסות השואה ומיד ניצב מול התקפה אכזרית של כל שכנותיו מסביב.הספר אינו מצטמצם לתיאור קורותיה של אסתר, אלא מתאר בהרחבה את הרקע הפוליטי והצבאי של אותה תקופה: המנדט הבריטי, האו"ם, הערבים והיהודים. זהו ספר המשלב היסטוריה מרתקת עם תיאור דמותה של נערה מיוחדת במינה, החיה באופן אינטנסיבי את המאורעות ובשעת מבחן גורלי מציבה עצמה בעמדה הקדמית של המלחמה, במובן המילולי ביותר של המילה.אני חושב שזהו ספר חובה לבני נוער יהודים ברחבי תבל, שלא רק יזכו לחוויה אנושית וספרותית, אלא גם ילמדו פרק בהיסטוריה מהחשובים ביותר במאבק העם היהודי לעצמאותו ולהקמת מדינתו. מכתביה של אסתר למשפחתה הם תעודות אנושיות והיסטוריות בעת ובעונה אחת, והם מצטיינים בראייה חודרת של המאורעות ושל חוויות אישיות.דבר לא ייטיב להמחיש את הדברים יותר ממכתבה האחרון של אסתר למשפחתה, שבו כתוב בין היתר:"היה לנו קרב מר, טעמתי את טעם הגיהִנום – אך המאמץ היה כדאי, כי אני משוכנעת שבסוף תהיה מדינה יהודית ויתגשמו כל מאוויינו. אני אהיה רק אחת מרבים שנפלו קָרבן, והדחף לכתוב את המכתב הזה התעורר בי מפני שהיום נפל אדם שהיה יקר לי במיוחד. בגלל הצער שחשתי, אני רוצה שתראו את הדברים באור אחר – שתזכרו שהיינו חיילים, ונלחמנו למען המטרה הגדולה והנאצלת מכול."אלוהים עִמנו, אני יודעת, בעירו הקדושה, העיר שלו, ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר שעלול להידרש כדי לגאול אותה. בבקשה, בבקשה מכם, אל תהיו יותר עצובים משאתם חייבים להיות – חייתי חיים מלאים אם גם קצרים, ואני חושבת שזו הדרך הטובה ביותר – 'קצרים ומתוקים', מאוד מתוקים הם היו, בארצנו שלנו".היש עדות אמיצה ונאצלת מזו?יצחק נבוןד' באדר ראשון התש"ס, 10 בפברואר 2000