יהדות במפגש הנהריים – קהילת יהודי בצרה 1952-1914

רקע כללייהדות בצרה מהווה חלק בלתי נפרד מיהדות עיראק, במיוחד מיהדות בגדאד. מעולם לא פסקה תנועת יהודים בין בגדאד לבצרה ובין שתיהן לערי השדה מדרום לבגדאד. תנועה כזו היתה פחותה בין אזור צפון עיראק לבין בצרה. קשרי משפחה, קשרי מסחר,קשרים חברתיים, דתיים ותרבותיים היו הדוקים ביותר בין בצרה לבגדאד. רבנים, מורים ואנשי מסחר נשלחו מבגדאד לבצרה לשמש בה במקצועותיהם השונים. רבים מסוחרי בגדאד ואנשי עסקים שלה היו מיוצגים על-ידי סוכנים שבעיר בצרה. תנועות אלה והגירה בין שתי הערים הגדולות, במיוחד בימי משבר, מחלות, ופורענויות, טישטשו הבדלים מהותיים בלשון הדיבור שלהם, ובכלל זה נואנסים בלהג, בסגנון הדיבור, במנהגים, בלבוש ובהופעה החיצונית. לא היו הבדלים גם בסוגי אוכל, תבשילים ובמנהגי אכילה, וכן בדפוסי התנהגות ונימוסין, למעט הבדלים קלי ערך במקומות השונים, הנובעים מהבדלי מרחק, או השפעות קלות ערך של מהגרים יהודים לבצרה מפרס או מהודו.בצר להם, יהודים מבגדאד היו באים לבצרה למצוא בה מקלט או לחפש עבודה המצויה בה לרוב, והם עסקו במסחר או בהוראה או בפקידות או ביצירת קשרי מסחר להודו ולמזרח הרחוק, דרך מתווכים או ידידים וקרובי משפחה שבבצרה, מעצם היותה עיר הנמל היחידה של עיראק, המקשרת בין מדינה זו לעולם החיצוני. רבנים מבגדאד שימשו כרבנים בבתי דין בבצרה. תלמידים שסיימו את לימודיהם התיכוניים בבצרה ורצו להמשיך את לימודיהם הגבוהים, נאלצו לעקור לבגדאד, כדי ללמוד בקולג'ים שהיו מצויים רק בעיר הבירה, כגון בית הספר למשפטים, בית הספר למסחר, לרפואה, לרוקחות, בית המדרש למורים, וכו'. שכן עד שנת 1952, שנת סיום העליה ההמונית מעיראק, לא היו קולג'ים בבצרה. גם בבגדאד לא היתה עד אז אוניברסיטה שתשמש אכסנייה לכל הקולג'ים והפקולטאות השונים. בבצרה הוקמה אוניברסיטה רק כעבור עשר שנים.