צופה הייתי בעינו של עולם

ספר זה צמח מתוך הוראה אקדמית באוניברסיטת בן גוריון: בסמינרים על שירת ביאליק, ובמקביל בקורסים לפרוזודיה לתלמידי ספרות. זיווג של שתי דיסציפלינות אלה הצמיח את ספרו של המחבר "הפרוזודיה של שירת ביאליק" (1983). עם הפנייה לכיוון ההשוואתי עברית-יידיש ב"קאתדרה ליידיש" של אוניברסיטת בן גוריון, היתוסף פן ייחודי לחקר שירת ביאליק, שמצא את ביטויו בספרו של המחבר "ביאליק בין עברית ליידיש" (1987). כיווּן מחקר זה הלך והתרחב במהלך ההוראה ב"מרכז ללימודי יידיש" באוניברסיטת בר אילן. במסגרת זו נדונה שירת ביאליק על שתי לשונותיה, כמסכת יצירתית שלֵמה, המוגשת לקורא בספר שלפנינו. שילוב יצירתי זה של ביוגרפיה בתוך הדיון הספרותי הינו ממאפיניה המובהקים של עבודת המחבר בו נעשה שימוש בספריו הקודמים על ברנר ובספרו "עגנון הצעיר" (1989). יצחק בקון, חבר קיבוץ נצר-סרני, יליד פולין (קשאנוּב 1919). חודשים אחדים אחרי פלישת גרמניה למדינה זו, נמלט לרוסיה, ובה שהה ב"גוּלגים" שונים. עם הפלישה הגרמנית לרוסיה, זכה, בתור אזרח פולני, לחנינה. התגייס לצבא האדום, ואת שירותו עשה ביחידות של "החזית האוקראינית השנייה" – עד לגמר המלחמה. ב-1947 עלה ארצה בעלייה ב'. לאחר שהות של שנתיים בעין גב, עבר לנצר-סרני.