גן עדן על הגבולגן-עדן לאישה
הדפסה
גן על יד הים

גן על יד הים

מחיר: ₪63.20
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

"גן על יד הים" הוא זירת ההתרחשויות של שישה קיצים מסעירים המשנים את חייהם של גיבורי הספר מן הקצה אל הקצה. גנן רב ותק מתאר ביצירה אחדים מן המאורעות המפעימים שנלוו לחייו במחיצת בעלי האחוזה שהוא ממונה על טיפוח הנוי בגניהם. הספר נוגע בשאלות המעסיקות כל אדם בכל מקום, והוא מעשיר את קוראיו בחוויה רגשית עמוקה ומרחיבת אופקים.

מֶרְסֵה רוּדוּרֵדָה, היוצרת של "כיכר היהלום" ואחת מגדולות הסופרות הקטלאניות במאה העשרים, נולדה בברצלונה בשנת 1908 ומתה בז'ירונה בשנת 1983. לאחר תום מלחמת האזרחים גלתה ממולדתה וחיתה שנים רבות בגלות. ספריה תורגמו לשפות רבות ויצירתה נחשבת לנכס צאן ברזל של ספרות קטלוניה. המשורר רמי סערי צירף לתרגומו אחרית דבר המקרבת את הקוראים הישראלים לעולם היוצרת ולסביבתם של גיבורי ספרה וגיבורותיו.

 


 

דאנאקוד 249-50421

מסת"ב 978-965-540-614-6

נובמבר 2016

מתוך הספר

מאז ומתמיד אהבתי מאוד לדעת על דברים שקורים לבריות, וזה לא מכיוון שאני חטטן... זה מכיוון שאני אוהב בני אדם, ואת אדוני הבית הזה אני אהבתי. אבל זמן רב כל כך עבר מאז, שיש הרבה דברים שאינני זוכר עוד, משום שאני זקן מדי, ולפעמים אני מסתבך בעל כורחי... בעונת הקיץ, כאשר היו מגיעים הנה עם חבריהם, לא היה שום צורך ללכת לראות סרטים בקולנוע אֶקְסֶלְסְיוֹר. היה ביניהם אחד שנהג לצייר את הים. קראו לו פֵלִיּוּ רוֹקָה. היו לו תערוכות בפריז, ונדמה לי שהוא מפורסם בברצלונה, ושגם הרוויח הון תועפות בעזרת המשטח הכחול הזה. הוא צייר אותו בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת: רגוע, מטורף, גבה גלים, נמוך גלים. ירוק, בצבע הפחד. ואפור, בצבע הענן. חופי ים. תמיד אמר שהוא מצייר חופי ים, וחבריו אמרו לו שהוא צריך למרוח בציורים שלו כתמים, כי זה מה שהאמריקנים אוהבים. והם לעגו לו ואמרו לו שכבר יותר מדי ציירים ציירו את הים, והבחור... עלם חמודות שהשער שלו היה קצת בהיר ועיניו הכחולות נראו רדומות, כאילו התעטפו בחלום, היה מגמגם מדי פעם בפעם. כל אימת שהצבעים לא יצאו לו בדיוק כפי שרצה, אני מתכוון לתערובת שלהם, אוֿאז נהג לומר לי: "לצייר את חיית הפרא הכחולה הזאת יותר קשה מלטפל בפרחים." ואני הייתי עונה לו: "ברור שאתה צודק, ברור. הפרחים נוצרים מעצמם. אולי בגלל זה גם אין שום יוקרה בלהיות גנן..." אמרתי לו את זה כדי שיהיה מרוצה, ובתגובה הבטיח לי שכשיגמור לצייר את הים בכל הדרכים האפשריות שהים נראה בהן, הוא יצייר אותי יושב בשמש. לא האמנתי לו, לא. בכל קיץ, כאשר היה בא, הייתי נמלא שמחה
על שאני שב ורואה אותו, ונדמה לי שגם הוא שמח לראות אותי. בקיצור, שישה קיצים, עם חורף איום ונורא... לאחת מנשות החבורה הישָׁנה – בסך הכול היו שתיים, והן תמיד באו – קראו אֵאוּלַלְיָה. לאחרת קראו מָרַגְדָה. היא עבדה בתור תופרת, והיתה המורה לתפירה של הגברת הצעירה רוּזָמָרִיָּה שבתקופת התבגרותה עבדה אתה, ומאז הן נהיו חברות. כשהיו חוזרות מהרחצה, מטבילת הבוקר, תמיד השתדלתי לגלות חריצות יתרה בטיפוח גינות הנוי שהיו שם, על ידן, בעיקר בערוגה הזאת שמכוסה בציפורני חתול, כדי לשמוע אותן משוחחות. וכל כך הרבה שמחה, וכל כך הרבה נעורים, וכל כך הרבה כסף... וכל כך הרבה מהכול... שני אסונות ביחד. פעם ראיתי ציפור שהתעקשה למות. זו כנראה היתה ציפור מיואשת, כמו אֵאוּזֵ'נִי.

 

תרגום

מקטלאנית: רמי סערי

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר