הפרפר חוצה את הכבישהצ'אנס האחרון - מסע התאבדות
הדפסה
הפרק החסר

הפרק החסר

מחיר: ₪63.20
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

"מאות הפרטים שבעבר נראו לי שוליים, ניצולי סיפוריה שהמאיסה עליי, הצטופפו זה על גבי זה במרתף זיכרוני כל השנים מבלי להימחק, להִטשטש, להיעלם, דחויים, טורדניים, בני בלי משמעות, חסרי בית, יתומים מהקשר, נדחפים עכשיו להשתחרר על הדף, מתנערים להתברר, מסתדרים, מזדקפים להיכלל בתמונות שמתהוות על המקלדת, בתיאורים שנכתבים מאליהם אצים להשתבץ בפרקי הסיפור שזורם ממני על אחד מוני שהיה פעם שלם ויפה ואהוב ואיננו עוד. ואף שאני מתקשה להתמודד עם המונם ולחצם, ורק קטעים בודדים מחייו יוצאים שלמים מתחת ידי, אף שאני מבינה שרק מותו חי בי, אני ממשיכה להחיות אותו במילים על הדף בכוח רצוני, כפי שצריך היה להיות, כפי שיכול היה להיות, כפי שהייתי רוצה שיהיה כדי שאוכל, אולי, לאהוב אותו..."

 

"לא כל מה שקורה במשפחה ילד צריך לדעת," הוזהרה המספרת שוב ושוב בילדותה. כאשר בבגרותה חיטטה בניירות ישנים, נתקלה ברמזים למסתורין מסקרן. מה הסתירה אמהּ האלמנה מאחורי סיפור האהבה הרומנטי שסיפרה לה פעמים אין־ספור? מי באמת היה האב שלא הכירה, האמנם רק חובב מוסיקה ושפות, אידאליסט שרמנטי ותו לא? ואמה, האֵם שדימתה שהיא מכירה, ההייתה רק קרבן אהבתה עד מוות? הנבירה במכתבי האב ובזכרון המשפחתי חושפת עבר פוליטי טעון, מרתק ומאיים, שונה בתכלית מזה שתואר באוזניה. האמת על חיי הוריה ברומניה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה מתגלה כסיפור מתח שעלילתו מפתיעה, אופיו דרמטי, וסופו טרגי.

דוקטור מרים יחיל־וקס היא סופרת, מחזאית, מתרגמת, דרמטורגית ומרצה לתאטרון וספרות. פרסמה את נורדאו פינת וול־סטריט (כנרת, זמורה־ביתן 2009), את ספר השירים בלי כוונה (עקד 1977) ועוד סיפורים, שירים ומאמרים. תרגמה מאנגלית ומצרפתית כחמישים רומנים ומחזות.יחיל־וקס, היא בוגרת אוניברסיטת סטנפורד, שימשה דרמטורגית בתאטרות חיפה, הבימה, גשר והחאן, וכן היתה שותפה ליצירת אידיוטכפרעיר,אדם בן כלב, מנין נשים ועוד. ניהלה את פסטיבל חיפה להצגות ילדים ואת התאטרון לילדים ולנוער.

 


 

דאנאקוד 249-50379

מסת"ב 978-965-540-567-7

ספטמבר 2016

מתוך הספר

בלילות, בלחש, הייתה טווה פרקים נבחרים מחייה אתו, משיחה עם נשמתו שלא היה לה ספק כי התגלגלה בנשמתי, תגידי אבא, לא מוני, תגידי אבא שלי הייתה מפצירה בקול מצווה ואני, ילדתו של האיש שמת בסיפור לא חשוב בארץ לא חשובה, הייתי נלחמת בקורי השינה, לא מתאמצת להקשיב לזיכרונותיה על הזר שהוליד אותי, לפעמים שומעת, לפעמים זוכרת, משתדלת לא להירדם למנגינת קולה הטווה את המעשייה על אהבתם שלא נצמתה שם, בין הפליטים והכינים, אהבתם הקסומה שאני פריה, מנמנמת לקול שירתה,mea cu ochii verzi  Frumoasa [יָפָתִי יְרֻקַּת הָעֵינַיִם], הוא כל כך שמח כשנולדת, שלחנו לו מברק, הוא ידע עלייך לפני מותו, ויולה, ושמח! הוא שלך ואת שלו, תגידי אבא! רציתי להגיד, רציתי להיות שלו והוא שלי לא רק בשבילה, כדי להיות ילדה שיש לה אבא כמו לכל הילדים ולא יכולתי, לא הכרתי אותו, איך אוהב אלמוני, אתאבל על אלמוני שבמקרה הוליד אותי, שאין לי אתו ולא כלום, מדוע היא כופה עליי את זיכרונותיה הנוגים, מדוע אינה מניחה לי להיות ילדה רגילה... והנה עכשיו, אחרי מותה, כאשר דימיתי בנפשי שנפטרתי מלחצה, איני יכולה להפסיק לחשוב עליו ולחפש בין שרידיה את עקבותיו, עכשיו שהיא איננה עוד נעור בי דחף עז מאין כמוהו לדעת עליו ולכתוב אותו, אך לא אוכל להסתפק באגדה שהיא רקמה באוזניי, בדמותו האידאלית שהיא קיבעה בדמיוני, עליי להכירו כפי שהיה באמת... איזה אדם היית מוני ויינשטיין, האיש שהתעלס עם אימא שלי באכסניה עלובה במוסקבה הלובשת אביב, הגבר שעשה אִתה אהבה להכעיס במיטות מפורעשות בדרכים, שחש את הצפוי לו ונלחם להפיק מאונו חיים בכל מחיר, והחיים האלה הם במקרה אני...? תגידי אבא, תגידי אבא...

 

 

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

dassi  (שבת, 29 אוקטובר 2016)
דירוג:
ממליצה בחום רב: קיבלתי את הספר בערב יום כיפור והתכוונתי להתחיל לקרוא בו. מודה - לא
הנחתי עד שסיימתי אותו ביום כיפור. מסעה האישי של המספרת אל הבנת האב אותו לא הכירה,
אחר האם שסיפרה לה סיפור חיים שיאפשר לה לגדול כילדה נורמלית ומאושרת, ואשר לא בהכרח
תאם את המציאות - תפסו אותי לחלוטין. יש הרגשה שהמספרת חיפשה את האב אבל מצאה את האם.
סיפור אהבה.
דסי מרום


Benny1  (שבת, 29 אוקטובר 2016)
דירוג:
כשסיימתי לקרוא, כשהעלילה באה אל קיצה והיה ברור מה קרה להם שם, גם ברומניה וגם ברוסיה
וגם אחר כך, בארץ המובטחת, אמרתי לעצמי שלא הייתי מוכן לספר כזה. לא חשבתי שיהיה למרים
יחיל-וקס אומץ ללכת על חשיפה אכזרית כזאת, לכתוב סיפור שכל אחת מתפניותיו רומזת על
סיפור אחר, לנסות לשזור אהבה טרגית מחומרים שלא ממש היו שם, או בכלל, להוציא לקוראיה את
האוויר כשהיא מתארת את הדבר האמתי ומה עבר על הפליטים היהודים שנמלטו מזרחה,
לברה"מ. אף פעם לא קראתי ספר כזה על חיי היהודים ברומניה וכבר שנים רבות שלא נתבע
ממני לנסות ולקלוט מה עובר על בני תמותה שאינם עשויים לבלי חת כשהם נשטפים בזרם
היסטורי קודר ומנסים לשרוד במדינה המתעבת את עצם קיומם.

אני לא בטוח שמרים
יחיל-וקס רצתה לכתוב ספר ציוני, אבל זה מה שיצא לה. כי כל עמוד שאתה קורא ממלא אותך
בהכרת תודה על שלא נגזר עליך להתקיים במציאות טרגית כזאת ובסוף כל דף אתה מודה לגורל
– ולהוריך - על שנולדת בארץ ישראל, שגדלת, כמוה, בקרב יהודים, בחיק משפחה אוהבת, אל מול
אופק בהיר ובמדינה חופשית ומנצחת.