הדפסהמייל

שכיות זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה

מחיר: ₪89.10
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

ויסלבה שימבורסקה (2012-1923) היתה משוררת יחידה במינה: חוקרים ומומחים, אוהבי שירה מושבעים וחובבים גמורים אוהבים אותה במידה שווה. מוּדעותה ההיסטורית העמוקה לא העיבה על שמחת הכתיבה שלה. "שימבורסקה ממחישה בשלמות את משימתו היסודית של האמן, מעמיק ונוקב ככל שיהיה: לשעשע את הקורא", אמר וודי אלן. בספר זה ימצאו מעריציה תרגומי שירים נלבבים ומעמיקים גם יחד, הממחישים את סגולתה זו של המשוררת, כלת פרס נובל לשירה לשנת 1996. בין שהם נסבים על נושאים מופשטים ונצחיים ובין שהם מספרים את סיפורו של הרגע, של אירוע המקובע בזמן ובמקום, לעולם הם מנסים ללכוד את הפרט הקטן, האופייני, שיישאר חרות בזכרון הקורא. ידועה הזיקה ההדדית בין שימבורסקה ובין קוראי שירתה בתרגום עברי.

בתולדות חייה של ויסלבה שימבורסקה שזורה הטרגדיה הכפולה של תושבי מזרח אירופה: המאבק בכובש הנאצי ובעריצות הקומוניסטית גם יחד. כמשוררת, מבקרת ועורכת משפיעה ניצבה שימבורסקה בצומת דרכים הומה – ופילסה לה שם את דרכה הייחודית בין משתפי פעולה ולוחמי מחתרת.

שׂכיות זיכרון הוא הספר שכתבו עליה ועל שירתה אנה ביקונט ויואנה שצֶ'סנה, מן הסופרות והעיתונאיות הבולטות בפולין בימינו. אנה ביקונט חיברה גם את הספר אנחנו מיֶדוַובנֶה, שזכה בצרפת

ב-2011 בפרס "ספר העיון הטוב באירופה"

 


 

דאנאקוד: 249-50251

תאריך יציאה: ספטמבר 2014.

מתוך הספר

 

וכך, כאשר העניקה לה אוניברסיטת אדם מיצקביץ'
בֿ1995 תואר דוקטור לשם כבוד, ציין בַּלצֶזַ'ן בנאום הברכה שנשא כי "כל מי שיקרא את השיר 'כתיבת קורות חיים' כבר לא יידע מרגוע כשיסור למחלקת כוח אדם".

 

מַה נָּחוּץ?

נָחוּץ לִכְתֹּב בַּקָּשָׁה

וּלְצָרֵף לָהּ קוֹרוֹת חַיִּים.

 

לְלֹא קֶשֶׁר לְאֹרֶ הַחַיִּים

עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת.

 

תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים

הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת

וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים.

מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד,

וּמֵהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ.

 

זֶה שֶׁמַּכִּיר אוֹתְ חָשׁוּב יוֹתֵר מִזֶּה שֶּׁאַתָּה מַכִּיר.

טִיּוּלִים רַק בְּמִדָּה שֶׁלְּחוּץֿלָאָרֶץ.

הִשְׁתַּיְּכוּת לְמַה, אַ בְּלֹא הַלָּמָה.

צִיּוּנִים לְשֶׁבַח בְּלֹא הַנִּמּוּקִים.

 

כְּתֹב כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ עִם עַצְמְ

וּכְאִלּוּ עָקַפְתָּ עַצְמְ מֵרָחוֹק.

 

הִתְעַלֵּם מִכְּלָבִים, חֲתוּלִים וְצִפֳּרִים,

מַזְכָּרוֹת נוֹשָׁנוֹת, חֲבֵרִים וַחֲלוֹמוֹת.

 

מְחִיר וְלֹא עֵרֶ

כּוֹתֶּרֶת וְלֹא תֹּכֶן.

מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם וְלֹא הַיַּעַד שֶׁאֵלָיו הוֹלֵ

זֶה שֶּׁאָמוּר לִהְיוֹת אַתָּה.

 

לְכָ יֵשׁ לְצָרֵף תַּצְלוּם בְּאֹזֶן גְּלוּיָה.

רַק צוּרָתָהּ נִלְקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא מַה שֶּׁנִּשְׁמַע.

מַה נִּשְׁמַע?

נַהֲמַת מְכוֹנוֹת הַגּוֹרְסוֹת אֶת הַנְּיָר.

 

"כתיבת קורות חיים", אנשים על הגשר, 1986. תרגום: רפי וייכרט, סוף והתחלה, הוצאת גוונים 1996, עמ' 44.

 

לקראת כתיבת הספר הזה, שגירסה ראשונה שלו ראתה אור בשנת 1997, חיפשנו נתונים ביוגרפיים על ויסלבה שימבורסקה והתחלנו לקרוא את קריאת רשות,* אוסף של מסות קצרות על ספרות שפרסמה במשך יותר משלושים שנה בכתבי עת שונים, תחילה בשבועון ז'יצֶ'ה ליטֶרַצְקֶה,** אחר כך בירחון אוֹדְרָה*** ולבסוף ביומון גַזֶטָה ויבּוֹרצָ'ה.f שאבנו מידע רב על המשוררת, טעמה, השקפותיה והרגליה. למדנו שוויסלבה שימבורסקה מתפעלת מציוריו של וֶרמֶר מדֶלפט, איננה חובבת משחקי מונופול, לא סובלת המולה, לא בזה לסרטי אימה, מבקרת בשמחה במוזיאונים ארכיאולוגיים, לא יכולה לתאר לעצמה כיצד מישהו יכול לחיות ללא עותק של רשומות מועדון הפיקוויקים מאת צ'רלס דיקנס בספרייה הביתית שלו, מעריצה את מישל דה מונטֶן, מבלה בנעימים עם היומן של סֶמיוּאל פּיפְּס, לא מתלהבת מנפוליאון, מעריכה דיוק, לא מאמינה שפתגמים מבטאים את חוכמתם של עמים וסבורה שעכביש הקרדית – מזיק קטנטן אך חרוץ – הוא אלוף החן והנונשלנטיות. היא כותבת בשכיבה למחצה; אוהבת אינדקסים, הערות שוליים, ציטוטים וביבליוגרפיות; הולכת לפעמים לאופרה, יש לה יחס חם לציפורים, לכלבים, לחתולים ולטבע בכללו; טוענת בעיקשות שאנחנו לא בנים יחידים בעולם. חוץ מזה היתה מאוהבת פעם בבּוֹהוּן ובשרלוק הולמס. פדריקו פליני נמנה עם הבמאים החביבים עליה; היא מעריצה מושבעת של אלה פיצג'רלד וכתבה עליה גם מסה קצרה וגם שיר.

היא מעריצה את ג'ונתן סוויפט, מרק טוויין ותומס מאן – הסופר היחיד שקשרה לו כתרים בשיר. הר הקסמים ניצב בראש רשימת הספרים שהתמכרה להם בנעוריה.

 

...טוֹב שֶׁהוּא מַרְשֶׁה לְפָחוֹת לְאֵיזֶה דָּג לְעוֹפֵף

בִּמְיֻמָּנוּת חֲצוּפָה. כָּל נְסִיקָה כָּזֹאת

הִיא נֶחָמָה בְּתוֹ הַחֹק, חֲנִינָה

מִן הַכֹּרַח, מַתָּת

נְדִיבָה יוֹתֵר מִשֶּׁצָּרִי הָעוֹלָם כְּדֵי לִהְיוֹת עוֹלָם.

 

טוֹב שֶׁהוּא מַתִּיר לְפָחוֹת מוֹתָרוֹת

כְּגוֹן בַּרְוָזָן הַמַּשְׁקֶה אֶת גּוֹזָלָיו חָלָב.

יָכוֹל הָיָה לְהִתְנַגֵּד – וּמִי מֵאִתָּנוּ הָיָה מְגַלֶּה

שֶׁנִּגְזַל?

 

וַהֲכִי מַצְחִיק זֶה

שֶׁהֶחְמִיץ אֶת רֶגַע הוֹפָעַת הַיּוֹנֵק

עִם יָד מְקֻשֶּׁטֶת לְהַפְלִיא בְּנוֹצוֹת שֶׁל עֵט ווֹטֶרְמֶן.

 

"תומאס מאן", מתוך שמחה לאין קץ, 1967, תרגם רפי וייכרט, בשבח החלומות, הוצאת קשב לשירה 2004, עמ' 62.

 

אף כי למדנו לא מעט מן המסות הקצרות בקריאת רשות ומקובצי שיריה, ידידיה ומכריה של ויסלבה שימבורסקה הם שסיפקו לנו מידע רב ערך. היה לנו העונג לשוחח עם יותר ממאה איש שהכירו אותה בתקופות שונות בחייה.

בסיועם נחשפו בפנינו תמונות מן העבר, שחלקן הונצחו בתצלומים. שימבורסקה התגלתה כמחברת חמשירים ויוצרת קולאז'ים מגלויות דואר, שאותם שלחה לידידים במקום מכתבים. בגלויות אלה נראים ספורטאים בתנוחת זינוק, רוחות ומלאכים מעופפים, רקדניות פוצחות במחול, חתולים מתמתחים, המגדל הנטוי של פיזה רוכן אף יותר כלפי מטה. לפעמים מופיעים בהן מוטיבים מסוימים מתוך שיריה – למשל קופים, או סדרה שלמה של בני אדם ניאנדרטליים, המציגים שאלות אקזיסטנציאליות. אחדות מהן מנוסחות באופן בהיר וקריא, וכוּונו אל הנמען. למשל: המשורר והמתרגם סטניסלב בַּרַנצַ'ק, שפרסם בֿ1995 את האנתולוגיה אלוהים, החדק והמולדת: הפיל והבעיה הפולנית בעיני משוררים, קיבל גלויה עם פיל; מתחת לפיל כתבה המשוררת: "מיד רואים שהוא פולני".

מתוך אנקדוטות, קטעי תמונות ופירורי מידע החלו להתרקם קורות חייה של ויסלבה שימבורסקה, ובהדרגה נוספו עובדות, אירועים ואפילו תאריכים. חסר רק קולה של המשוררת. מכתב המלצה שכתב לנו יאצֶק קוּרוֹן* סלל את דרכנו אליה. אין ספק שבזכות הממליץ לא סירבה לבקשה להיפגש אִתנו, ואף על פי כן התמהמהה בקביעת מועד לפגישה.

הכנו נוסח ראשון של הספר. פרסמנו קטעים מתוכו בגזטה ויבורצ'ה בינואר 1997, יחד עם אילן היוחסין של משפחתה ותמונות של הוריה. היו ביניהן תמונות ששימבורסקה ראתה בפעם הראשונה. רק אז צילצלה אלינו.

"זו תחושה איומה לקרוא על עצמך", שמענו את קולה. "אך מכיוון שכבר השקעתן כל כך הרבה עבודה, גבירותי, כדאי שנדייק בפרטים. אני רואה שקראתן בחריצות את קריאת רשות, גבירותי; סחטתן אותו עד העצם".

בפגישה אִתנו בתחילת 1997 גילתה הרבה סבלנות ורוחב לב כשהשיבה על שאלות מסוימות. היא תיקנה כמה שגיאות, הוסיפה פרט פה ופרט שם והקדישה תשומת לב מיוחדת לנקיטת כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי לא לפגוע באיש.

על הכתוב בכללו היתה לה רק הערה אחת: "נוכחתי לדעת שכל סיפור חיי משולל דרמות, כאילו היו לי חיי פרפר, כאילו החיים רק ליטפו את ראשי. זה הדיוקן החיצוני. אבל מִניין התמונה הזאת? האם אני באמת כזאת? היו לי אמנם חיים מאושרים, אך גם רצופים בהרבה מוות ופקפוקים. אבל אינני רוצה לדבר על דברים אישיים ולא הייתי רוצה שאחרים ידברו עליהם. אחרי מותי – אולי. בפני אנשים אני חושפת פנים אחרות שלי




.



* ויסלבה שימבורסקה, קריאת רשות, תרגם מפולנית והוסיף אחרית דבר רפי וייכרט. חרגול הוצאה לאור, הוצאת קשב לשירה, 2005.

**            Życie Literackie (חיים ספרותיים), שבועון לענייני ספרות, חברה ופוליטיקה שראה אור בשנים 1951-1991.

***          Odra, ירחון לענייני תרבות וחברה הרואה אור מאז 1961 בוורוֹצְלָב, עיר המחוז של שלזיה תחתית.

f Gazeta Wyborcza (עיתון הבחירות), מן היומונים המובילים בפולין; נוסד במאי 1989, ערב מסע הבחירות הראשון אחרי קריסת הקומוניזם. מעל דפיו מתנהלים דיונים ציבוריים נוקבים בנושאים בוערים, אך בשנים האחרונות איבד ממעמדו כעיתון הנפוץ במדינה.

* יאצק קורון (Kuroń, 1934-2004), גיבור לאומי, הנהיג את האיגודים המקצועיים, פעיל מרכזי באופוזיציה למשטר הקומוניסטי, היסטוריון ומחנך, כיהן כשר העבודה והרווחה אחרי כינון הדמוקרטיה.

תרגום

מירי פז

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר
עודכנו לאחרונה: חמישי, 25 מאי 2017 03:10

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם