הדפסהמייל

מלחמות חניבעל

מחיר: ₪125.10
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

כרך זה מכיל חטיבה מגובשת של עשרה ספרים (30-21), המספרים את תולדות מלחמתה השנייה והמכרעת של רומא ביריבתה העיקשת קרתגו ובמצביא רב התחבולות העומד בראשה – חניבעל. חטיבה זו היא חלק מיצירה גדולה ונרחבת יותר – היסטוריה פנורמית של רומא, שכותרתה במקור הלטיני היא Ab Urbe Condita, מאז ייסוד העיר. היצירה מתארת את תולדותיה של רומא, פרי עטו של טיטוס ליוויוּס, (59 לפנה"ס-17 לספירה). ליוויוס כתב את יצירתו זו במשך עשרות שנים, ובמקורה היא כללה 142 ספרים, שהקיפו יותר מאלף ומאתיים שנות היסטוריה, מלפני ייסודה של רומא ועד שנת 9 לספירה; מהם נותרו בידינו 35 ספרים.

זוהי יצירת מופת ספרותית מונומנטלית, מלוכדת ואחידה, המבוססת על חזון היסטורי נשגב – אחד החיבורים הנרחבים, השאפתניים והמעמיקים ביותר שנוצרו בעולם היווני-רומי, שנכתב על מנת לדווח על האירועים לפי סדר התרחשותם, אך גם כדי לפרשם ולהסבירם וללמד לקח באמצעותם. לא לשווא יצאו לו מוניטין גם בדורו וגם בדורות הבאים, ולא נס לֵחו עד עצם ימינו אלה.

עשרת הספרים 30-21 מתארים את תולדות המלחמה הפּוּנית השנייה (202-218 לפנה"ס), המכרעת שבכל שלוש מלחמותיהן של רומא וקרתגו, שקרבותיה התחוללו בעת ובעונה אחת באיטליה, בספרד, בסיקיליה, ביוון ובצפון אפריקה, ובסופה התעמת המצביא הרומי הצעיר סקיפּיוֹ אפריקנוס עם חניבעל ותיק הקרבות והביס אותו, ורומא השלימה את שליטתה במחצית המערבית של אגן הים התיכון.

תרגם מלטינית: משה ליפשיץ

 


 

מסת"ב: 978-965-540-534-7

דאנאקוד: 249-50316

תאריך יציאה: אוגוסט 2015.

 

מתוך הספר

מתוך פרק המבוא (יונתן פרייס)

הכרך עב הכרס שאתם מחזיקים בידכם מכיל חטיבה מגובשת של עשרה "ספרים", שהם חלק מיצירה גדולה ונרחבת הרבה יותר – היסטוריה פנורמית של רומא, שכותרתה במקור הלטיני היא Ab Urbe Condita, מאז ייסוד העיר. היצירה כולה נכתבה בידי ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוּס בין 30 לפנה"ס בקירוב לבין 17 לספירה, וכללה 142 ספרים שהקיפו את כל דברי ימי רומא, ולא מאז ייסודה – אלא כחמש מאות שנים קודם לכן, עם בואו של הגיבור האגדי איניאס לאיטליה לאחר מלחמת טרויה. בהמשך מגוללת היצירה את קורות חייהם של צאצאי איניאס, את ייסוד העיר רומא (המסורת מייחסת את המאורע הזה לשנת 753 לפנה"ס), את ימיהם של שבעת המלכים שמלכו בה בראשיתה, את הנחת היסודות לרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס) ואת כל החליפות והתמורות שעברו על הרפובליקה מבית ומחוץ, עד שהתמוטטה וקרסה במלחמת האזרחים ב-31 לפנה"ס. בהמשך סוקרת היצירה את שיבתה של רומא לשלטון יחיד; בנקודה זו היה ליוויוס עשוי להפסיק את סיפורו ולהביאו לידי גמר, אבל הוא המשיך הלאה וסקר את תולדות רומא עד לשנת 9 לפנה"ס, אמצע כהונתו של אוגוסטוס כקיסר הראשון של רומא. אף על פי שכיום נותרו בידינו בשלמותם פחות מרבע ממספר הספרים המקורי, ברור לנו מתוך מה שנוכל לקרוא בהם – לרבות עשרת הספרים שלפנינו – שליוויוס לא הוציא מתחת ידו אוסף אנציקלופדי של עובדות וסיפורים שלוקטו ונערכו בסדר כרונולוגי, גם לא שורה של עלילות העומדות בפני עצמן שנארגו למסכת אחת; זוהי יצירת מופת ספרותית מונומנטלית, מלוכדת ואחידה, המבוססת על חזון היסטורי נשגב. מאז ייסוד העיר שכתב ליוויוס היא אחת היצירות הנרחבות, השאפתניות והמעמיקות ביותר שנוצרו בעולם היווני-רומי בעת העתיקה.

עשרת הספרים 30-21 הלקוחים מתוך יצירה זו מתארים פרק זמן קצר יחסית: שש עשרה שנים במלחמה הפונית השנייה (218-202 לפנה"ס), המכרעת שבכל שלוש המלחמות שבהן נאבקו זו בזו רומא ואויבתה המושבעת, קרתגו. בתום המלחמה הזאת השלימה רומא את שליטתה במחצית המערבית של אגן הים התיכון והרחיבה את מסעי הכיבוש שלה למחציתו המזרחית. ניצחונה של רומא, שלא בנקל הושג, הגיבורים והנבלים שבזירת קרבות זו – כל אלה ביצרו לעצמם מעמד כמעט מיתולוגי בזיכרון ההיסטורי של הרומאים וסופרו פעמים רבות גם לפני זמנו של ליוויוס; אך תיאורו מאפיל על אלה של כל השאר. עשרה ספרים אלו כוללים כמה מן הסצינות המפורסמות ומכמירות-הלב שבכתבי ליוויוס ובכל דברי ימיה של רומא: חניבעל החוצה את האַלפּים ועִמו פיליו וצבאו, המורכב משלל ססגוני של בני עמים שונים; מרחץ הדמים שבו הסתיים ניצחונו המזהיר של חניבעל בקַנַי (216 לפנה"ס) והמשמעת העצמית והנכונוּת להקרבה שגילו החיילים הרומיים לאחר האסון; אורך רוחו, עמידתו העיקשת ואצילות נפשו של קווינטוס פַבּיוּס מַקסימוּס, הדיקטטור שהציל את העיר רומא; והעימות הסופי בין שני המצביאים הגדולים, סקיפּיוֹ וחניבעל, בזַמָה שבאפריקה (202 לפנה"ס), קרב שבו נדמה היה שגורלו של העולם כולו מוטל על כף המאזניים. טיטוס ליוויוס פותח את הראשון מבין עשרת הספרים המובאים כאן במילים: "המלחמה שעליה אני עומד לכתוב היתה המלחמה הראויה לציון יותר מכל המלחמות שנערכו אי פעם" (ספר 21, פרק 1), ומסיים אותו באומרו כי סקיפיו וחניבעל, שני המצביאים שניצבו זה מול זה בזַמָה, "לא זו בלבד שהיו הגדולים ביותר בשעתם, אלא שלא נפלו מכל אחד מן המלכים והמפקדים בתולדות כל העמים עד לזמנם" (ספר 30, פרק 30).

ליוויוס כתב את ספרו בגישה דידקטית, מתוך כוונה מפורשת להטיף מוסר וללמד לקח – דבר שהיסטוריון בעת העתיקה, שלא כהיסטוריון בן ימינו, יכול היה לעשותו בגלוי וללא צורך להצטדק. הוא לא קיבל כל תמורה חומרית על חיבורו. התהילה פקדה אותו מאוחר יותר, ונדמה שלא היא היתה השכר שאליו נשא את עיניו – למעשה, כפי שהוא מודה בענווה במשפט הפותח את הקדמתו ליצירתו הכוללת, "האם אראה ברכה בעמלי כאשר אכתוב את תולדות העם הרומי מאז נוסדה העיר – זאת איני יודע בבִטחה", אמירה שאפשר אמנם לפרשהּ כצניעות מדומה, ועם זאת היא מעידה על אי יציבותה של ההצלחה הספרותית בכל הזמנים, ועל אחת כמה וכמה בתקופה ההפכפכת שבה חי טיטוס ליוויוס. להלן, באחד מקטעי יצירתו של ליוויוס שלא השתמרו לנו אלא כציטוטים בכתבים אחרים, נאמר: "עתה יצא לי שֵם שדי היה בו לאפשר לי לסיים את חיבורי, אלמלא תבע ממני טבעי שלא יידע מנוח להמשיך את עבודתי" (מופיע בחקר הטבע [Naturalis Historia] של פליניוס הזקן, הקדמה, 16). כלומר, הסיבה האמיתית לכתיבתו היתה השתוקקותו למשהו החשוב לו יותר מאשר מוניטין ותגמול – הצורך העמוק שחש לשגר מסר לדורו ולדורות הבאים.

תרגם מלטינית: משה ליפשיץ

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר
עודכנו לאחרונה: רביעי, 29 מרץ 2017 09:06

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם